יום שני, חמישה לינואר בבוקר.
מה קורה בשכם כרגע? לאף אחד אין מושג. הקריאה המשותפת של רופאים לזכויות אדם וארגוני רופאים בינלאומיים מתייחסת ל31 לדצמבר:
אמש, ה-30 בדצמבר 2003, נכנסו כוחות ישראליים לשכונת קריון בעיר העתיקה של שכם.
הם החלו בחיפוש בין הבתים תוך שהם שוברים קירות ודלתות.
76 נשים, ילדים וקשישים הוכנסו לשני חדרים קטנים למשך המבצע ולמיטב ידיעתנו עדיין מוחזקים שם ללא גישה לתנאים בסיסים.
25 גברים הוכנסו לדירה נפרדת ונחקרו ע"י השב"כ. עד כה נפצעו 18 בני-אדם במהלך המבצע, רובם קטינים אשר יידו אבנים לעבר הטנקים.
אמנם התבצע פינוי הפצועים לבית החולים, אך פינויו של אדם אשר לקה בהתקף לב הותר רק לאחר עיכובים רבים ומאבק של צוותים רפואיים נגד ההתנהגות של החיילים הישראליים.
עוצר הוטל על שכונה זו ושכונות נוספות בעיר העתיקה, אשר גם אליהן הגיע כוחות הצבא היום בבוקר.
מבצע זה הוא המשכם של שבועיים בהם הוטלו הגבלות שונות על אוכלוסיה אזרחית בשכם ובמחנה הפליטים בלטה, בעקבות המבצעים הצבאיים שמבצע צה"ל. ע"פ דיווחו של המדיקל רליף הפלסטיני, שניים מחברי הצוות נפצעו בשכם במהלך השבועיים האחרונים.
בבלטה בלבד, נהרגו 3 אנשים ו 48 נפצעו.
למרות ההפרות ההולכות ומחמירות כמעט ואין התייחסות לעניין בתקשורת הישראלית והוא אינו עולה לדיון הציבורי.
לפרטים נוספים ולראיונות:
ע'סאן חאמדן, "המדיקל רליף"- 059877793
אוסיין לאנק, "מדיסון דה מונד" (רופאי העולם) 057-249445
מירי ויינגרטן, "רופאים לזכויות אדם"- 067700477
אתמול הגיע דיווח נוסף, שבשלב מסוים, אני מתביישת לומר, כבר לא יכולתי להמשיך לקרא. הדיווח הזה דיבר כבר במושגים של הרעבה. זו היתה קריאה נואשת לעזרה משכם. דווח שהעיר סגורה לחלוטין והצבא לא מאפשר הכנסה של אוכל ותרופות כבר זמן מה, למרות שהמצוקה מגיעה לרמות מסוכנות. דווח ששלושה ילדים נורו בגבם. מכיוון שהתקשורת הישראלית לא מדווחת, וכנראה גם לא תדווח, אולי עד שמישהו עם מצלמת וידאו יצליח להסתנן לשם [וזו בעיה רצינית, הצבא נותן רק למתנחלים לעבור באזורים האלה…] אנחנו נמשיך לא לדעת בוודאות שום דבר, ונתפלל, ממש נתפלל, שאלו הגזמות, עיוותים, שקרים.
גדעון לוי כתב, כהרגלו, משהו מאוד נוקב אתמול:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=379449&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0
מה קורה בשכם? כוחות הצבא התקדמו על ציר יוהנסבורג-קייפטאון לכיוון פרטוריה. הם מקיפים את מבואות דרבן בכניסה הדרומית לפארק קרוגר.
החיות הם אומרים סגורות בשמורה. הכל בסדר. יש להן מזון. מוקצב. הן לא רעבות. הכלובים נפתחים לעתים. מי שמסרב לשמור על החיות – יושב שנה בכלא.
זו כבר המאה ה21 ובכל שכונה בשכם יש לפחות משפחה אחת עם מצלמת וידאו. מההיכרות האינטימית שלי עם מחסומים בגדה, כל מה שנדרש בשביל להתפלח אל מחוץ לשכם זה רצון וסבלנות, ואפילו אם יורד גשם בחוץ ולא מתחשק לצאת אז אפשר למצוא חיבור לאינטרנט ולהעלות את הסרט לאינטרנט.
מההיכרות במשך שנים עם התעמולה הפלשתינאית צריך לחלק את כל צעקות המצוקה בעשר ורק אז להתיחס אליהן.
גלעד: מילא הבלה בלה שכתבת, אבל לא להבין שהסרבנים סירבו לשרת בצבא בכלל ולא רק בשטחים מפליא אותי.
http://english.aljazeera.net/HomePage
לחפש nablus
1)תודה רבה על הלינק
2) מרק-
אתה מתייחס לחמשת סרבני הגיוס או לתנועת 'אומץ לסרב'?
חנן גם על הלינק הזה
צריך לקרוא כדי להאמין.
בכלל, הפלסטינים צריכים להודות לישראל שבחסדה מעניקה להם הזדמנות חד פעמית להשתתף ב"משחק החיים" הזה, לבחון את כוח רצונם ואת סבלנותם.
ואקנח בשני פתגמים, אולי יימצא מי שיעבירם לשכם הנצורה:
1. אין דבר העומד בפני הרצון
2. הסבלנות משתלמת
תודה לך מרק, כל יום לומדים דברים חדשים.
אגב, גם רולטה רוסית זה משחק נחמד, ניסית פעם?
וכרגיל בערבות התמהונות שבמשתרעים בין כיכר פריז לסופר, ובין שיח מוניס ליפו, לא מכירים בזכות הבסיסית לחיים של יהודים. אסור להפר את חופש התנועה המקודש רק בגלל שמישהו מתכוון להרוג כמה יהודים -ולעשות כמה אחרים נכים.
ממש אהבת אדם ואחוות עמים.
אם הפלסטינים היו מטפלים ברוצחי יהודים כמו שהם יודעים לטפל באנסים אצלהם, למרות ה"כיבוש" – הרי שהיו נמנעים סיפורים כה נוגעים ללב, כמו שמוזכרים ברשומה.
לא בטוח שאני יודע מה ההבדל ביניהם. בתקופה שרוב האנשים במדינה ממילא לא משרתים בצבא אני לא מוצא צורך להתעמק בנימוקים. עד כמה שאני יודע, אנשים שמסרבים ספציפית לשרת בשטחים לא נשפטים לתקופות כל כך ארוכות.
*: זה אינטרנט לא אופרת סבון דרום אמריקאית בערוץ שתיים. את המלודרמות על רולטה רוסית אתה/את יכול/ה לשמור לחברים שלך שלא מבדילים בין טלביזיה למציאות.
דרך אגב אני מסכים שגם התחברות לאינטרנט בשכם יכולה להיות קטלנית. חלק מהתרופות מאריכות הפינים ממש מסוכנות.
למרק: הם מסרבים לשרת בצבא כל עוד הוא משמש כצבא כיבוש. הבנת את זה? מרק? אתה מפליא אותי. יוני בן ארצי מסרב לשרת כלל בצבא. פציפיסט. אי אפשר להתדיין עם אנשים שלא בקיאים בהבנת הנקרא.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=379583&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0
ולגבי המאה ה-21 והגעתה לשכם. נו זה מהשנקרא כובש נאור. רק התבשרנו השבוע שהכתר מעל ג'נין שארך 3 שנים הסתיים השבוע. הכתרים על שכם טרם. המאה ה-21 ביקרה באזורים אלו לכמה חודשים ונמוגה.
ומדהים הדיון הזה שלך מרק. התעמולה – צריך לחלק אותה ב-10? מה צה"ל עושה שם בכלל? רק אל תגיד שהוא שומר עלינו.
העצוב הוא שלאנשים רבים מדור המייסדים כבר אין אמון בצבא. הפרה הקדושה שוחטת את עצמה. מילא אני – סרבן צעיר שצה"ל רק ירה עליו כמה פעמים – ואח"כ שיקר בהודעות לעיתונות. אבל הם.
עוד אחד שאיבד אמון.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/379683.html
אין ספק שהלינק שהביא חנן לאל ג'זירה, על מנת שנוכל לקבל סופסוף דיווח אובייקטיבי, שובר כמה שיאים של "רשימות". לא מפתיע שזה קרה דווקא כאן, אצל טלי.
כל הכבוד חברים!
וסליחה מטלי על ניהול הויכוח הטפשי הזה בבלוג שלה.
אני בן אדם זקן מהמאה ה19, ואותי לימדו שאני יכול לסרב רק כאשר ביקשו ממני לבצע פעולה ואני לא מוכן לכך. יכול להיות שבמאה ה21 אפשר לסרב גם לדברים שמעולם לא הייתי צריך לבצע וסביר להניח שלעולם לא אצטרך. עכשיו כשאני מבין את השפה יש לי הודעה לכל המחזרות "אני לא מתחתן כי אני מסרב להניק".
בנוסף משמח אותי שבמאה ה21 השתכללה טכנולוגית הטלפתיה בצורה כזאת שמספיקה מילה אחת בשביל להבין את כל המחשבות הכמוסות של הכותב דבר שמאפשר התיחסות לא רק למילים שנאמרו במפורש אלא גם למחשבות הפרטיות. במאה ה19 הפרימיטיבית בזמן דיון דרך הטלגרף היינו מוגבלים לתגובה רק לדברים שנאמרו, כמה שהיינו פרימיטיבים.
במאה ה19 בנוסף היו גם כמה מגפות, מלחמות ועוד כאלו וכאלו אסונות אבל כשנגמר החלב במקרר והלחם העלה עובש אמרנו, "לא קל לחיות בזמן מלחמה". היום אני מבין שכאשר נגמר לי החלב בשישי בצהריים והמכולת השכונתית סגורה אני צריך להגיד "הדתיים מרעיבים אותי".
בעצם כל השמוש שאתם עושים היום במילים מזכיר לי ספר שקראתי במאה העשרים והוא הכין אותי לתקופתכם, אם אני לא טועה קראו לספר 1984.
והתיישבה בניחותא בג'קוזי הקטן והאינטימי של לטוביצקי אנד קומפני כדי לנפוח בצוותא. גלעד מפליץ כרגיל על דרום אפריקה (איפה באמת ההוא שמפליץ בקביעות על ניאו נאצים ?), חנן כהן, האיש והאגדה, מפליץ מאל ג'זירה, וגם כל השאר פולטים בועות בהנאה ומתייפחים על העולם האכזר בחוץ. אל ייאוש, חברים ! בזכות הפרופגנדה הנמרצת שלכם בטח תצליחו להכפיל את מספר החברים לרעיון (ז"א מעשרים לארבעים). יהיה טוב !
ארתור דנט. אם כתבתי ארתור דנט, זה אומר שאני מפליץ עליך? אני לא מבין את שפתך?
האם יש כותבי דיעות פלסטינים ששולחים מכתבים שהם מסרבים לרצוח נשים הרות?
האם האפוזיציה הפסטינית מסרבת לרצוח אנשים באוטובוסים?
חופש תנועה הוא זכות חשובה.
זכות להגנה עצמית היא גם כן
ואני עוד פחות-או-יותר קוראת עיתונים, לא אסקפיסטית גמורה.
מדהים.
כן…
יצא לפני כמה ימים דיווח מפורט, באנגלית, עם שמות ומספרים מדוייקים, של ארגון בינלאומי (שכחתי כרגע את שמו). מכיוון שאני נטולת מחשב בימים האחרונים קשה לי לומר יותר מזה או לשחזר את הדו"ח שנגוז יחד עם כל שאר החומר במחשב שלי, אבל – כמו בהרבה מקרים קודמים שלא דווחו בכלל, או דווחו בחצי-פה ורק כשכבר ממש לא היתה ברירה, מדהים כמה ומה קורה יומיום, ולא רחוק מאיתנו. ומדהים כמה שכולם שותקים.