הצעה צנועה
לחיזוק החוסן הלאומי, ולניצול יעיל יותר של המשאבים
לרגל חגיגות 60 שנות עצמאותנו, ועם פרוס עלינו חג החירות והאביב, הריני להציע לחברי הכנסת הנכבדים הצעה צנועה שעשויה לפתור בבת אחת כמה מן הבעיות הדוחקות שעל סדר היום הציבורי. אני סמוכה ובטוחה שהרעיון שברצוני לשטוח כאן בקצרה כבר עלה בדעתם של מכובדינו, ועם זאת כולי תקווה שלא יהא זה מיותר לגמרי להעלות אותו בעצמי, ואדרבה, אם נמצאתי בכך מחזקת את ידיהם של נבחרינו במלאכה שכבר הפשילו שרווליהם לקראתה – דייני.
הצעתי פשוטה: ידוע לכולנו שהוצאות המדינה מרובות וקופתה המדולדלת מגוייסת כמעט כולה לרכישת חימוש מעודכן מארה"ב וציוד הולם לחיילינו לקראת המלחמה הבאה. נזקקים, חולים ואומללים רבים יש ותקציב הרווחה והבריאות לא יכול כמובן לספק מענה הולם לצרכי כולם. מנגד, מתדפקים על שערינו עוד ועוד מובטלים אפריקאים דוברי ערבית וחסרי כוח קנייה, ששמעו כנראה על מידת הפתיחות והכנסת האורחים שישראל מצטיינת בה והצטרפו לאחיהם הזרוקים תחת כיפת השמיים ברחובות הערים או במחסנים מעופשים. על אף תנאי המגורים המשופרים שישראל מעניקה למובטלים אלו חינם אין כסף, מתברר כי מתפתחות בקרבם מחלות מדבקות כגון סקביאס (גרדת), שחפת, צהבת ושאר מרעין בישין. מאות חולים גדשו מדי יום את המרפאה שהפעילה עמותת רופאים לזכויות אדם, עד שזו קרסה.
הפתרון למצוקה זו פשוט וגלוי לעין – כל מה שצריך לעשות הוא, בעצם, לתת למצב להמשיך בדיוק כפי שהוא, עד להתמעטותה הטבעית של האוכלוסייה הבעייתית עקב מחלות זיהומיות ומדבקות למיניהן. אפשר גם לנתב – בזהירות ובשום שכל, ועל-פי שיקול דעתה רחב-האופקים של הממשלה – את אלו החולים מבין הפליטים אל מצבורי אוכלוסייה בעייתיים אחרים בארצנו שמזה זמן רב מעיקים על קופתו של שר האוצר. בימים של איום בטחוני כה חמור, ימים המצטיינים במשבריותם, מן הראוי – ואף למעלה מזה, זוהי חובתם המוסרית של נבחרי הציבור! – לגלות אחריות ולפעול לצמצום האוכלוסין של מימדי הבעייה. כפי שמבין כל בר דעת, פעולה בוגרת ונחושה לצמצום מספרם של מבקשי סעד למיניהם – פליטים, נכים, קשישים, עובדים זרים, פלסטינים, משפחות מרובות ילדים, מובטלים מעיירות פיתוח וכיוצא באלו – תשפר בצורה דרסטית את יכולתה של הממשלה לספק מענה הולם לצרכיהן של האוכלוסיות החלשות בחברה, שנאמר "כל ישראל ערבים זה לזה". הימצאותם של חולים מסוכנים בקרבנו היא כשלעצמה בבחינת חצי דרך אל המטרה, והדברים ברורים. למותר לציין כי הטיפול המהיר בבעיה יתרום גם באופן משמעותי לצמצום מספרם של נפגעי תאונות הדרכים.
אני מחזקת את ידי הממשלה וקוראת לה מכאן להמשיך לפעול בנחישות אל הפתרון כפי שהיא פועלת עד כה, ולאטום את אוזניה לזעקות שבר של מתחסדים ויפי נפש למיניהם.
ויפה שעה אחת קודם!!
עם הדיון היום בכנסת על הטיפול הרפואי בפליטים
העדכון האחרון מרופאים לזכויות אדם:
http://www.phr.org.il/phr/article.asp?articleid=804&catid=28&pcat=-1&lang=HEB
העדכון האחרון מאתר "עבודה שחורה":
http://www.blacklabor.org/?p=2529
להצעה הצנועה המקורית:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=437686
היה לי ברור שזו ההצעה ברגע שקראתי את הכותרת, אבל אני חוששת שרובם המכריע של הנמענים לא מכירים את המקור של סוויפט ולא ניחנים בתכונות שיאפשרו להם להבין אירוניה, סרקזם וציניות…
מצד אחד, אני מתפתה להעמיק את הרעיון שלך ולהציע שפשוט יעבירו את החולים לעזה ולגדה, כאמצעי של לומה ביולוגית טבעית (ממילא יש שם מקומות שמכונים "מחנות פליטים", לא?…)
אבל אני חוששת שמישהו עוד עלול, חלילה, לקחת את זה ברצינות…
עוד יהיו אנשים שיקראו ויהנהנו בכובד ראש.
פעם, אחרי שהגישו כתבי אישום נגד גנרלים ישראלים בחו"ל בקשר לפשעי מלחמה, כתבתי שאין מה לשמוח, כי כל מה שיקרה הוא שאנחנו נישא בשכר הטירחה העצום להגנתם, ועוד מעט יקים צה"ל יחידת סיירת משפטנים שיש להם גם הכשרה קרבית ויצניח אותם בלונדון באולד ביילי.
הפלגתי ברעיון ההזוי, והעיר לי מואיז בן הראש שההומור המקברי הזה עוד עלול להתגשם הלכה למעשה בתור הצעה רצינית.
יש מצבים בהיסטוריה שהפער בין סאטירה לבין הצעת חוק דקים כקוף המחט, או פחות.
מבריק ומרתיח.
אני גם יש לי הצעת יעול לפיתוח הקונספט ובניגוד לטלי שחשבה על הברתם למחנות פליטים בעזה אני אומרת לא ולא!
אם הם כבר כאן, הם וחלקים מעמנו שמעיזים ברוב חוצפתם להזדקן וגם להיות עניים אז אפשר כבר להשתמש בהם כחלקי חילוף לעשירים כשאלו זקוקים לתרומת איברים, או לחילופין לנסיונות רפואיים.
וככה כשיאושפזו במוסדות המטפלים במקרים כאלו יוכלו להנות ממיטות נקיות ואוכל ולא זה מה שהם רוצים בעצם?
הפחד שלכן שיקראו את ההצעה כפשוטה ממחיש בפני עצמו לאיזה מצב הגענו. ימים שהסאטירה נשארת פעורת פה מול המציאות.
אשר לי, כתבתי בהרבה מאוד כאב. הכל כ"כ עצוב שפשוט לא נותר אלא לצחוק, אבל אין לי לצערי מספיק הומור להתחמש בו נגד המציאות.
תודה על התגובות.
אמרו שהיא נלחמת בעוני על ידי חיסול העניים…
זו כנראה מסורת של זרמיפ פוליטיים מסוימים, ונראה כי עוד טרם העלית את הצעתך אימצה לה ממשלת ישראל את הקו הזה, והיא אף משיגה תוצאות…
אני חושבת שזה מקרה המצריך ציטוט של משפט שאימא של ידיד שלי אוהבת לומר: אם זה לא היה המשוגע שלי, הייתי צוחקת
כל כך נכון וכל כך עצוב
וכתבת נפלא.
את כותבת נפלא.קראתי עם פחד גדול, שלא יבינו את מנת הכאב והסארקזם.
זה כל כך יעיל וחסכוני ,כך לא יווצרו רעשי רקע טורדניים לחגיגות הששים, לבחירת השיר המיועד.
מכיפת השמיים של עצמאות , לחגיגות עצמאות נקיות ממריעין בישין אחרים.
עצוב כל כך. אגב לאחרונה הצטרפתי לשורות קוראייך , דבר טוב שקרה לי לאחרונה , תודה לך.
לכל המגיבות (מעניין שרק מגיבות?)
שלומית האחרונה היא שלומית אחרת?
המרחק בין יצירתו של סוויפט לבין ה"יצירה" שלך הוא רב ולא רק מטעמי הבדל (עצום!) בכישרון; סוויפט כתב את הקטע הנ"ל בתגובה למצב באותה העת באירלנד שנבע מחוקי פנל משנת 1690. החוקים הללו הנהיגו מגבלות רבות על התושבים הקתולים באירלנד. בין יתר המגבלות אפשר למצוא מגבלות על סחר, החזקת רכוש ושכירת אדמות. המגבלות הללו על תושביה של אירלנד מצד השלטון האנגלי הובילו לרעב איום.
אילו היה מדובר במלחמת אזרחים עקובה מדם שבעקבותיה נאלצו אירים רבים לברוח מאירלנד לאנגליה ובבואם לאנגליה היו השלטונות הבריטיים מסרבים להכיר במעמדם כפליטים משום שלטענתם רוב ה"פליטים" הם בכלל טרמפיסטים מסקוטלנד הרי שהיה דמיון מסויים למקרה הפליטים בישראל. אלא שסוויפט בכלל לא מתייחס למצב הזה. בנוסף, הטענה של סוויפט לא הופנתה מעולם לאוצר הבריטי. כל שהוא חפץ בו היה ביטול חוקי פנל. הדבר שקול, במקרה דנן, לבקשה לאשר את מעמד הפליט של מי שאכן הגיע לישראל מאזורים שהוכרו ע"י האו"ם, אולם נדמה לי שלא לכך את מתכוונת ב"סמי-פלגיאט" שלך…
כמה כמה ארטילריה, ועל מה?
אני בהחלט מעריכה שטרחת וכתבת תגובה כה מפורטת ומושקעת, והשכלת את כל מי שעדיין לא יודע מה היה הרקע לכתיבת ההצעה הצנועה של סוויפט. מאחר שאתה נשמע לי אדם משכיל למדי, אני מניחה שאתה יודע שהרשימה שלי לא מתקרבת לא לסמי וגם לא לקוואזי או דמי, היפר או היפו פלגיאט. אבל אם אתה מרגיש שזה לא לגמרי ברור לך אני מוכנה להסביר.
באמת יותר מדי ארטילריה על שום דבר (אבל ממש שום דבר)…
כן, האחרונה אחרת.
כתוב מצויין, עצוב כמה שזה נכון.
עניי העולם! הקשיבו הקשיבו:
מזון משובח, מדור, וטיפולים רפואיים.
הכל מהטיב האיכותי ביותר הידוע במערב.
לא אוהלים, לא אורז ומים מעופשים, לא חיסונים חינם שהביא האו"ם.
לחם שיפון מלא עם שקדים ועגבניות מיובשות.
דירה שמספר חדריה כמספר הילדים במשפחתך (מבטון לא מגללי פרות).
רופאים מהאוניברסיטאות הטובות ביותר עם הציוד המשוכלל ביותר (מייד אין דה יו אס איי).
מחכים לך בישראל. חינם אין כסף.
רק תגיע. (אנחנו יודעים שכחברה אנחנו עמלנו קשה בתנאים לא תנאים להביא את הקולקטיב שלנו לעמדה שהוא יוכל להרשות לעצמו איכות חיים בסדר כזה, ושאנו יכולים להיות בטוחים שלא נהנה מזה גם בעתיד ובטח לא מגדילה בשיעור דומה באיכות חיינו אם נתחלק בזה. ושאין לנו אפשרות לספק את הדרישה שלכם – אתם פשוט כ"כ הרבה ואנחנו, כ"כ מעט, מצטערים!!!!
אבל, יש לנו עקרונות, ולא יבלבלו אותנו דברים פעוטים שכאלו שהם עיניינהם של דורות העבר והמנהיגות של המדינה, שעסוקים בעניינים פרקטיים. לנו חשוב רק דבר אחד: להוכיח שאין ביננו הבדל, או מרחק, ורק הנסיבות הביאו אותך למקומך ואותנו למקומנו).
בקיצור, מחכים לך פה!
אני אישית, מנדבת את הבית שלי לפליט חולה שחפת, שאני כמובן אממן לו טיפולים רפואיים מכיסי, ואאכיל אותו עד שיוכל לעמוד על רגליו.
על החתום: טלי ושאר חברות.