וְאֵין לְכָל זֶה תַּקָּנָה
"כִּי אֲמַרְתֶּם כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת-מָוֶת וְעִם-שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה" (ישעיהו כח, טו)
והלב נשבר
ואין לכל זה תקנה
וכל הרך והחומל בעת הזאת נדם
אבני השפה נסדקות,
פרועות כטעם הדם
סירנות מכל החרכים חגות סביב
סביב והלב נשבר
וידינו קצרות מלכסות
כי במאכלת ידינו אוחזות
והלב נשבר, והמטוסים
סוב סוב סוב מעלינו
(מי אנחנו) והלב נשבר
והבוקר מלא עשן
עשן בלב באוטובוס לעבודה
לב פיח, לא לראות לא לדבר
ליד ההריסות רועד ילד
אחד בוכה,
ואין לכל זה תקנה
לשכב על האדמה ולכסות את הראש
(29-31.12.08)
מתוך אסופת היוצרים "לצאת!" נגד המלחמה בעזה
שהופקה אתמול ולמרות הלחץ והמהירות
יצאה לדעתי מרשימה מאוד. תודה וכל הכבוד לעורכים.
מודעות פרסומת
ועל פסוק הפתיחה
שאכן מתאים עצמו גם למצב העזתי
וגם למדיניות הכלכלית הכללית של הממשלות האחרונות
ומי שהפקיר את ניצולי השואה הזקנים לרעב ולקור החורפי, שיוצר עובדי קבלן בני שבעים העובדים כשומרי לילה, כי אין להם פנסיה, שנותן לביוב פתוח לזרום ביישובים ערביים
למה שירחם על ילדי עזה
תבורכי על עשייתך, על הרגישות והאכפתיות שהינך מפגינה.
במציאות העיוועים הזו, אין מי שיוכל לומר כי עשה די… ואכן, הלב נשבר…
ובכל זאת, לא כל הקולות נדמו,
ומי ייתן כי, למיצער, ימשיכו להשמיע קולם.
נו באמת, הרי אתם לא מפסיקים לקשקש בשכל. את, ומתי, וצ'יקי ושוקי ועידן ושאר החברה. אין גבול לכמות המלל שנשפכת.
אז למה נדם למה ? חוץ מזה בהחלט יש תקנה.
אז מה יגידו אזובי הקיר.
הפסוק הזה כל כך מדוייק, הלוואי שהוא לא היה נכון, הלוואי שנצליח להשתחרר מהחוזה הזה עם המוות והשאול.
יש פה ב"רשימות" הרבה ביקורת על תגובות כמו התגובה שאני כותבת לך עכשיו, כאילו שכתבת כדי לקבל ממני חיזוק וכאילו אני כותבת כדי לקבל ממך חיזוק וכו'.
ובכל זאת אני מגיבה ומחזקת אותך, גם אם יש פה אנשים שזה לא מוצא חן בעיניהם, כדי שכשתקראי את התגובות הפוגעניות, המגעילות והנמוכות תקבלי עוד תזכורת מוחשית שאת לא לבד.
וכי כשאני מקבלת תגובות שמייאשות וגורמות לי לרצות לשכב על האדמה ולכסות את הראש, חשוב לי גם להרגיש שיש מי שנותן לי יד.
אני דווקא בנאדם מאוד פסימי… 🙂 השיטה שלי היא להתאכזב לטובה כל הזמן. זה תמיד עובד.
חוץ מזה זה שיר, אתה יודע, הוא מבטא בעיקר כאב, ברגעים הכי קשים.
אגב למרות שהוא עוד חצי אפוי כשיר העדפתי לפרסם אותו כבר, בין השאר כדי לדבר על הרגש הפשוט הזה של הכאב, לתת לו מקום. והפרשנויות לשיר מעניינות אותי. עוד מישהי שקראה חשבה שהשורה האחרונה מתייחסת לצורך להתחבא ולהיעלם, בשבילי זה מתייחס קודם כל לתגובה בזמן אזעקה כשנמצאים בשטח פתוח ואין איפה להסתתר.