אשלייה של התקדמות

 
תוך כדי סידור הדירה – סידור רציני אם הגעתי עד כדי כך ששמתי נפשי בכפי ונטלתי את הערמה הלא מזוהה שהתגבבה על שולחני ביומרה ההיבריסית למיין ולחלץ מתוכה איזה סדר – בקיצור תוך כדי זה (אל, אל תנסו את זה בבית) נתקלתי בטיוטה שהדפסתי פעם כי כנראה חשבתי שזה יעזור לי לעבוד על השיר, ושכחתי ממנה לחלוטין. איזה כיף לגלות פתאום גולם-שיר שלא זכרת שקיים בין כל הניירות, כמו מתנה. ככה המתינה המתנה ונמנמה בין כל שאר הג'אנק, עד לרגע הנכון, שזה עכשיו – מסתבר. אני חושבת שהוא כבר שיר, כלומר שהוא גמור, אפשר להביא אותו בין הבריות, אבל גם אם זה עוד לא המצב – מתחשק לי, בתור מחווה מעצמי של עכשיו אל העצמי ההיא, להביא אותו לכאן, ולו לכבוד פרויקט סידור הניירת האינסופית שבחדרי.
וכמובן שהוא גם יצא מאוד מתאים לרגע הזה, רגע של מתח בין התחלה חדשה לנבירה המדכדכת למדי בכל החיים הישנים האלה, על האבק, הטעויות, הכאבים והגיחוך שהם מכילים בתוכם, כמו אזהרה: היית כאן כבר פעם, ואת שוב עומדת להיכנס לאותו סיבוב-סחרור עצמו, הביטי בנו!

.

.

אשלייה של התקדמות

תִּקְתוּק הַשָּׁעוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת אוֹתִי מִמֵּךְ
וָהָלְאָה, מִמֵּךְ וָאֵילָךְ
מְהַדְהֵד כְּאִלּוּ בְּכָל
מַכָּה שֶׁל הַמָּחוֹג מִישֶׁהוּ נִדְקָר,
חַיִּים קְטַנִּים, אוֹ עָלִים
הוֹלְכִים וְנוֹשְׁרִים, אֲבָל
אֲנִי נֶהֱנֵית מֵאַשְׁלָיָה שֶׁל הִתְקַדְּמוּת
בְּיִחוּד בְּשָׁעָה שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה וְדַקָּה
כְּשֶׁמָחוֹג נִפְרָד מִמָּחוֹג
וְיוֹצֵא לְמַסַּע בּוֹדֵד, מָלֵא תִּקְוָה.

(17.7.07/ 22.7.10)

.

.

.

וכמובן, השיר הזה מרמז לשיר שנכתב שנתיים ומשהו אחריו:

.

.

.

בשעון תחנת הרכבת
מְחוֹג הַדַּקּוֹת וּמְחוֹג הַשָּׁעוֹת
נִלְפָּתִים בְּחִבּוּק לֵילִי.
אֲבָל עֵינַי בִּמְחוֹג הַשְּׁנִיּוֹת
הַמְקַרְטֵעַ עוֹד סִיבוּב
עוֹקֵף אֶת הַצְּמוּדִים
לְקוֹל נְקִישָׁה מִתְבַּהֶרֶת:
לֹא תִּהְיִי שֶׁלִּי.
יָדַי שׁוּב כְּבֵדוֹת מִמִּשְׁקָל
כָּל הַזְּמַן שֶׁבָּעוֹלָם.
לְאָן אֶסַּע עַכְשָׁו?

(23.10.09)

.

.

אשלייה של התקדמות? 🙂

.