מחר ב18:00 בפינת רוטשילד ומבנה הבונקר המבעית – כמה הולם שזהו משכנו החדש של התיאטרון הלאומי שלנו
ומחר! – שלישי – ב-18:30 בגן מאיר, קינג ג'ורג' ת"א
שימו לב פלייר מעודכן!
נותרו עוד ימים ספורים עד שהגירוש ייצא לדרך. עד שילדים כמו ג'סיקה בת ה-6, שנולדה בסוף דצמבר, יגורשו מכאן (אחרי שפקחים ידלקו אחריהם ויתפסו אותם משל היו פושעים ויעלו אותם למשאיות ויכלאו אותם במתקני מעצר). הייתם מאמינים שהמדינה תגרש ילדים? זה עדיין לא נתפס בעיני, אבל הנה, זה עומד לקרות ממש עכשיו.
באמת קשה ללמד אזרחות במדינה הזאת, הכול נראה כל כך רע. לבי לבי לסמלי המדינה הממלכתיים שלנו – לבנת, נתניהו, ישי – שעמלים כל כך כדי לשמור על הממלכתיות ולא לערב פוליטיקה ב…שום דבר בעצם, והנה כל הזמן מימין ומשמאל, מצפון ודרום ומזרח ומערב קמים עליהם מתחכמים ערמומיים ומתפנקים ועושים את כוונותיהם הטהורות לחוכא ואיטלולא – זה שולח איחולי השמדה לעם הפלסטיני (האמת, ביבי, גם משרד המשפטים שלך שיחרר בעבר הצהרה דומה למדי, בניסוח אמנם קצת יותר מכובס – "מדינת ישראל נתונה במלחמה עם העם הפלסטיני" – כן, כך. קחו, מי שצריך, דקה-שתיים לשפשף את העיניים, גם אני צריכה, למרות שזה לא חדש)
ואלה נזכרים ומזכירים שהעיר אריאל היא התנחלות, אוף איתם. מה הם היו צריכים עכשיו לקלקל את חגיגות משכן התרבות החדש בעיר? והלא היא כל כך נחמדה (הייתם שם פעם? אני עברתי שם פעמיים-שלוש, חציתי אותה, אחרי שעברתי את שני המחסומים הנדרשים, אחרי שעברתי את "מטווח אריאל" המקדם את פני הבאים לעיר, חציתי אותה ויצאתי מצידה השני, על הכביש שנסלל ליהודים בלבד ושלפלסטינים אסור לנסוע או לפסוע בו, כדי להגיע אל צידו השני של ההר ולבקר את תושבי המקום שהתנחלויות כמו אריאל נוגסות בשיטתיות בקרקעות שלהם, גוזלות את המים, חומסות את עצי הזית ולעתים גם מארגנות – כלומר עשבים שוטים, קומץ, בודדים שבבודדים – איזה ביקור פתע שתוצאותיו הלא הכי נעימות ניכרות ברכוש ולעתים גם בנפש. הריסות בתים רשמיות עושה הצבא, זה לא המתנחלים) – רגע איפה הייתי? כן, היא נורא נחמדה, אריאל. שורות שורות, כמו קיא מחשב, של וילות לבנבנות עם גגות רעפים אדומים, בזיל הזול. רציתם בית קטן עם גינה? הנה, 20 דקות מתל אביב וזה ממש גן עדן. אם מצליחים לשכוח ולהשכיח שכל פרט בגן עדן הזול הזה נבנה על חשבון – ולעתים גם בידי – ילידי המקום המנושלים ממנו, הנזרקים בצידי הדרכים. מי שנוהג יכול לראות אותם בשולי ענן האבק, בשולי הכביש, נשרכים ברגל או עם חמור, כפויים לחזור לדרכי ניידות של המאה ה-18, וזה בכלל כשהם מעיזים ללכת בצדדים. היו מקרים שזה לא נגמר כל כך טוב. בקיצור אפשר לראות אותם, הם לא שקופים. והם רואים אתכם, תושבי אריאל, תפוח, עלי, יצהר, רחלים.
אריאל היא אכן מאוד ממלכתית. היא עוד מפגן של מדיניות ממלכתית מאוד – להשתלט על כמה שיותר שטח בכל האמצעים, תוך ייהודו הטוטאלי ובכל האמצעים (כמעט. מה שמייחל לו בפומבי הרב עובדיה עדיין לא קורה כאן ממש). יש דברים שכבר אי אפשר לשנות. יש דברים שבכוחנו עוד לשנות. לא מאוד ממלכתי מצדי, אכן, יש בדברי בהחלט משום סכנה להעמקת הפילוג והקרע בעם – קרע בין המיתממים-מדחיקים-משקרים-מרמים-מכחישים-ומסווים ובין מי שנאלצים להישיר מבט באמת, כי הם יודעים שאין באמת אלטרנטיבה. הגטו היהודי – אדום-רעפים ככל שיהיה – לא יוכל להאריך עוד ימים רבים כך. הרקב אוכל בו.
* כמה עובדות (שבאמת לא ידעתם??) על אריאל – באדיבות עידן לנדו והמנהל האזרחי.
אנשים טובים שנקלעו לכאן במקרה ולא מבינים על מה המהומה (זה בסדר, אתם בחברה טובה, גם השר אלי ישי צוטט היום כמי ש"אינו מבין על מה כל המהומה") ואני במחילה עם חום ומצוננת ואולי לא הכי רהוטה ומנומקת עכשיו, אבל רציתי לומר את אשר על לבי. אם בקיצור הצלחתם עדיין להישאר עד עצם היום הזה קלולסים-מאושרים אתם מוזמנים בכל הכבוד לאתר המצוין הזה http://www.israeli-children.org.il/ יש שם עמוד עם "שאלות ותשובות" במיוחד לאנשים כמוכם, שממש לא מבינים על מה כל המהומה.
Talila 
להדפיס ולהביא להפגנה
http://sartanbegavhauma.wordpress.com/2010/08/26/%d7%a9%d7%a0%d7%99-%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%90%d7%93%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa-sef-%d7%99%d7%93%d7%99%d7%93%d7%a0%d7%95/
יישר כוח.מצטרף ומשתתף.
מוסיפה את הלינק הזה http://www.atzuma.co.il/camerisupporters
טלי יקרה,
אני מכבד את זכותם של השחקנים לסרב-הופעה אבל גם לשאת בסנקציות שהנהלת התיאטרון (המעסיק) עשויה להשית עליהם.
אני מניח כי אם הייתי מוזמן נניח להרצות בהיכל התרבות /מתנ"ס באריאל על תחומי עיסוקי, הייתי נוסע (ובאמת איני נוסע כמעט לשטחים). גם אנשים שאיני מסכים עם דרכם הפוליטית זכאים לצרוך תרבות, ובוודאי להזמין אל מקומם מופעים/הרצאות [העובדה לפיה הם נמצאים במקומם שלא כחוק, ובאמצעות כך תורמים להמשך הכיבוש, אינה מוציאתם מכלל בני-אדם].
הייתי מסרב להופיע בכנסים פוליטיים של מפלגות 'הבית היהודי' או 'האיחוד הלאומי' או 'ישראל בעליה' או 'הליכוד', מפלגות אליהם, יש להניח, מצביעים כנראה רוב תושבי אריאל (למעשה קשה לי לדמיין את עצמי מופיע גם בכנס פוליטי של מפלגות שמאל אליהן אני חש הרבה יותר קרוב). אבל כאן לא מדובר בכנס פוליטי אלא במופע תרבות ועל כן לא רלבנטי בעיניי לאילו מפלגות מצביעים רוב הקהל באולם [מה גם שעובדתית אוכלוסיית אריאל שונה במהותה מיושבי תפוח/יצהר/היישוב היהודי בחברון, שספק אם יעלו על דעתם לצרוך תרבות חילונית כלשהי]. הם בני אדם, שגם אם איני מסכים עימם, עדיין אני רואה בהם שותפיי לתרבות.
איני מתדרדר לדמגוגיה על קרע בעם וכל הדברים האלו: אני מדגיש מדובר בתרבות ובבני אדם. למשל, יצא לי להרצות כבר בפני שומעים פלסטינים-ישראלים. מעולם לא על דעתי לבדוק בטרם הופעתי בפניהם מה עמדותיהם ביחס לישראל, ציונות, יהדות, אסלאם, רב תרבותיות, דמוקרטיה, חמאס וכיו"ב וגם לא יצאתי מתוך הנחות מוקדמות או דיעות קדומות. כאשר אמרתי: תרבות ובני אדם. ואף הם היו בעיניי לכתחילה, בכלל הפלסטינים כולם, שותפיי לתרבות.
ואשר להפגנה בגן מאיר, אני מקווה שהיא בכלל מאמצים אחרים יישאו פרי בסילוק
גזר העיוועים הזה התלוי מעל ראשם של הילדים. כתבתי על כך לא מעט (החל במאי 2009), למשל לאחרונה: http://shoeyraz.wordpress.com/2010/07/28
שועי, לא להתבלבל – המחאה היא לא כלפי בני האדם שגרים שם שהם בני אדם ככל בני אדם בכל מקום אחר, אלא כנגד הממלכתיות המזויפת שב"תרבות לכולם" שמסווה למעשה מציאות מקוממת מאוד של אפרטהייד יהודי בגדה. כן רצוי לנסוע לשם כאנשים פרטיים לבקר, לראות מי ומה זאת אריאל ומה נמצא בסביבותיה, אבל שחקן שמסרב להופיע במסגרת תפקידו ה"ייצוגי" בהיכל התרבות שלה משום שמצפונו מתקומם בו יזכה לתמיכתי. ממילא מדובר באקט סמלי ולא בחרם על התיאטרון או על "היכל התרבות" של אריאל, וכמובן מי שנקט בו עשה זאת באומץ ותוך ידיעה שהוא עשוי לשלם על כך מחיר וייתכן שלא יהיה לו אפקט ממשי (כלומר, את השחקן יחליפו בשחקן אחר וההצגה כן תתקיים), וזה בדיוק מה שכ"כ אמיץ ומעורר הערכה בצעד הזה. זה בעצם המינימום שהיינו צריכים לעשות מזמן, כל אחד מאיתנו בכל תחומי חייו (ונדמה לי שכך אתה אכן נוהג בעניינים שונים, על פי צו מצפונך וגם כאשר יש מחיר לשלם).
מסכימה עם כל מילה, טלי!
המשוואה ששר החינוך יצר היא דמגוגית ומסוכנת, כשהוא השווה בין סירוב שחקנים להופיע באריאל לבין מצב בו אוניברסיטה היתה מסרבת ללמד מתנחלים.
עד כמה שאני מתנגדת נחרצות להתנחלויות ולכיבוש, ברור שהייתי מתנגדת נחרצות לצעד היפותטי כזה בו מסרבים להכניס מישהו לאולם הופעות/הרצאות או כל מקום בשל היותו מתנחל, אבל זכותו של שחקן לסרב להופיע במקום שנוי במחלוקת שנוגד את ערכיו, כשהעסקה עם אריאל נחתמה רק עכשיו ולא נכללה בחוזי ההעסקה עליהם חתמו השחקנים מול התיאטראות.
יש פה עניין של זכות וחופש של האדם, הפרט, השחקן במקרה זה ואני מעריכה את העמדה הזו מאוד.
לא עומדת מנגד זכותם של תושבי אריאל להנות מתרבות, איש לא מונע מהם את הכניסה לשום ארוע תרבות וגם אסור למנוע מהם, אבל מצג השוא לפיו אין בעיה, אין כיבוש ואין הבדל בין אריאל לכפר סבא הוא מסוכן וגם שקרי.
תודה טלי יא אללה – איכשהו פספסתי את ההברקה האחרונה הזאת של סער. ברור שאין דמיון, אבל אל תפריעי להם לעשות מזה צימעס….
טלי,
אמנם כן (וגם כאשר מדובר בהפסד כספי ניכר למדיי, ובאשר לנסיעות– יש לי גיסים בהתנחלויות שמאוד מצטערים על שאני מבקר אותם רק בשמחות משפחתיות בעיקר, ולא בימי השנה). אבל כאן שוב עולה השאלה מול מה ניצבים. למשל, לא הייתי מעלה על דעתי ללמד במכללות דתיות:
[א]. איני מאמין כי מנהליהם היו שוכרים את שירותיי ממילא, מסיבות אמוניות, פוליטיות וכיו"ב [ב]. אני מניח כי גם הקהל האמוני-רבני שמגיע ללמוד שם לא היה נהנה מן התכנים שהייתי מעביר.
אני בטוח גם שלא הייתי הולך לנאום בפסטיבלי 'סלע קיומינו' (שם היפוטטי) ודומיהם.
הדברים משתנים כאשר מקום פרטי/מוסד תרבות מזמין אמן או איש תרבות, להציג או להעלות מופע תרבות. וכאן כמובן אני מכבד אמן שלפי צו מצפונו אינו מעוניין להופיע (כלומר ליישם את אמנותו) בשטחים הכבושים; אבל איני משוכנע האם הייתי נוהג במקרה כזה כמוהו. הפוליטי לדידי אינו קודם לאמנותי.
להציג בפני אנשי אריאל נניח את ברכט, יכול לאתגר את מחשבתם,לגרום להם לראות מעט מעבר למה שהנומוסים החברתיים שלהם מאפשרים. עשוי גם להעניק מעט תמיכה ליושבי העיר המתונים יותר (למשל, באריאל ישנם אנשים המתגוררים מסיבות כלכליות גריידא ולא בשל מיליטנטיות כלשהי) ולהרחיק אותם ממוקדי כח לאומניים הממלאים את שדות יש"ע (ובכך להרחיק בבוא יום סיטואציות שנחזו על גגות ימית וגוש קטיף בשעתן).
זאת דעתי. ברור לי שלא נוכל להסכים עליה.
טלי – ברשותך- אני עונה לשועי מעל ראשך באכסנייה שלך…
שועי יקר מאוד,
אתה יודע, במובנים מסוימים, יש לי קושי גדול יותר עם תושבי אריאל שגרים שם מסיבות כלכליות גרידא מאשר עם המתנחלים האידיאלוגיים.
כי מי שתומך בכיבוש בגלוי ובמפגיע – יש לי איתו ויכוח מר וקשה אבל דעתו לגיטימית כדעתי.
אבל מי שלא תומך בגלוי באופן הצהרתי אבל תומך בו בפועל – במגורים באריאל, בהופעה בהיכל התרבות של אריאל ובאמצעות התבצרות בחיי היומיום שלצידה התעלמות מהכיבוש ועצימת עיניים, האנשים שנוהגים ככה יותר מסוכנים בעיניי מבחינות רבות מהגרעין האידיאולוגי הקשה, כי השתיקה וההתעלמות שלהם היא זו שמשמרת ומנציחה את הכיבוש, היא ולא הגרעין הימני האידיאולוגי הקשה, שהוא לכשעצמו – מיעוט.
הימין האידיאולוגי הוא מיעוט והשמאל האידיאולוגי (שאני מזדהה עם רבות מעמדותיו) הוא מיעוט, וההחלטות מתקבלות בעיקר ע"י נקיטת העמדה של הרוב שיושב איפשהו באמצע. אם הם, "אנשי האמצע", מכשירים את אריאל בשתיקה, הם בפועל מזהים את עצמם עם הימין האידיאולוגי, למרות שדיעותיהם רחוקות מאוד.
לכן אני חושבת שעצומת השחקנים הנוכחית ראויה, לגיטימית ואמיצה מאוד.
ואני שבה ואומרת, שבעיניי כל דיאלוג עם כל אדם- גם המתנחלים האידיאולוגיים וגם המתנחלים הלא אידיאולוגיים- הוא ראוי, חיוני וחשוב ולמרות זאת, אני לא מוכנה לדרוך בהתנחלות, לא למטרות עבודה ולא לשום מטרה אחרת.
ולא להסכים זה בסדר…(-:
מסכימה עם כל מילה.
טלי (כוכבי),
השארתי לך תגובה באתר שלי (גם על זאת שפה וגם על זאת ששם). הואיל וגם את וגם דודו הגבתם על הרשימה "מגדל בבל" באתר שלי (שם) על מה שכתבתי הבוקר כאן. זו נראית לי כפילות לדון בזה , כאן אצל טלי וגם שם, אצלי באתר.
קצת מזכיר את המערכון ההוא ברחוב סומסום על היחסיות בין "כאן" ובין "שם".
ולא להסכים זה בסדר, מן המקום שלי אני מבין ומכבד את יוזמי העצומה, גם אם לא הייתי חותם עליה.
(-:
הי שועי, ודאי שזה בסדר, והדיון שלך הוא חשוב ומבורך. אני קצת בלחץ זמן בימים האחרונים ומגיעה לכאן באיחור, סליחה.
טלי,
אני חש כי אין טעם רב להתווכח.
כשם שאיני רואה טעם להציג למתנחלים/ות מקריית ארבע, הרואים (להבנתי) בתיאולוגיה של גוש אמונים את תמצית עולמם, את מעלותיה של אופציית החיים החילונית-דמוקרטית-ליברלית, או היכן הם שוגים (להבנתי) להקדים את הוראת רבניהם לאיזה מצפון אוטונומי-אינדיבידואלי האמור לשכון באדם.
כך איני רואה טעם להציג בפני אמנים/ות תל אביביים, הרואים בכמה הוגים/ות, נניח: קריסטיבה, לאקאן, פוקו, זי'ז'יק, בודריאר, דלז, ובתודעת שמאל סוחפת ורדיקלית את לוז עולמם, את ההגיון הפנימי המנחה את תפישת עולמם של המתנחלים וגורם להם שלא לראות בעיה מוסרית בישיבתם בגדה המערבית, או היכן הם שוגים (לשיטתי) בהקדימם את הפוליטי לאמנותי, והיכן הם מבלבלים (לדעתי) בין פוליטי ובין מוסרי-אתי.
לכל הרוצים להיאבק, להתנכר, לשנוא– ולהגיד לצד השני, הם התחילו.
אני מכיר גם אתכם/ן (מימין) וגם אתכם/ן (משמאל).
אני העדפתי לבלות מאז הערב בארוחת שבירת צום הרמדאן ומפגש לשלום בין דתי בנצרת בנוכחות מנהיגים דתיים מוסלמיים,דרוזים ונוצריים מרחבי הגליל (וכן כמה יהודים ישראלים אשר כמוני, שהוזמנו לאירוע). גם פגשתי שיח' מזרח-ירושלמי מלבב וחכם אשר סיפר לי כמה סיפורים על משפחתו השוכנת באחד הכפרים כבר כ-1,400 שנה וגם כמה סיפורים אחרים מטרידים יותר על אי שיוויון במדינת ישראל בימינו.
שועי, האמת שלא הבנתי למי ועל מה תגובה זו באה. על איזה ויכוח – שכן או לא יש להמשיך אותו – מדובר, מדוע מעשיך היפים משמשים כאן כדוגמא ראויה יותר מה"מתנכרים והשונאים" (ומי הם?) ומדוע אתה נקלע בעקבות כך להכללות סטריאוטיפיות מצערות.
טלי,
כמה שאני חושב על כך יותר אני רואה בעצומה הזאת, כלי התואם את כלי הפעולה של הדתיים-הפונדמנטליסטיים החיים כאן. אותם פשקווילים כגון "האינטרנט הוא סרטן" או "יהודי לא מגרש יהודי" (אבל כן שופך עליו חומצה, כי יש יהודי ויש יהודי) "גיועלד שבעס" ו-"היכונו לביאת המשיח".
ציבור יוזמי העצומה הזאת אינם חושבים על הערך החינוכי, מתאגר המחשבה, אולי גם משנה העולם, שיש בהצגת תיאטרון בפני מתנחלים. גם לא חושבים שדווקא באמצעות ההצגה שם הם יכולים להוות קונטרה לתעמולה הרבנית-משיחית-לאומנית הרווחת במקומות הללו.
ציבור יוזמי העצומה שכחו את הערך ההומניסטי והמהפכני האוצרת בתוכה האמנות. הם רואים בעצמם סלבריטאים ומאורות-תרבות (לא ייפלא כי אחד ממובילי העצומה הוא סלבריטאי בתכנית "האיכות" של ארז טל "מועדון לילה"), שעבור הזכות לצפות בהם על הבמה יש לדאוג מבעוד מועד למקומות באולמות המרווחים של תיאטראות תל-אביב בהוצאה שאינה שווה לכל נפש, ומתאימה רק לאנשים שמתלבשים בצורה מסוימת ושיש להם את אותם הקודים התרבותיים "הנאורים" של אנשי התיאטרון שעל הבמה.
צר לי, דומני כי אין פה בשורה ולא מהפכה — העצומה הזו היא סוכנת תרבות של תל אביב כעיר בורגנית שונאת דת "ולבנה" (לפלא בעיניי העובדה לפיה אנשי שמאל לא מעטים עוברים להתגורר בפרוייקטי יוקרה ביפו, כלומר מתנחלים על אדמות פלסטיניות כבושות מאז 1948, ויפו בין כך ובין כך קרובה לבעור, אדמות המוזכרות בכל עת בו ערבים מדברים על נכבה, אבל חותמים על העצומה הזאת).
צר לי- כאשר השמאל-הליברלי נוקט באותם קווי פעולה של מתנחלים ושל חרדים (ובכך חותרים כנגד הליברליזם שבו הם אוחזים כביכול) איני ממהר להתרשם. וכן- לטעמי, החותמים על העצומה הזו מובילים קו של דיכוי, שנאה וניכור. מענה מדויק, כמעט בבואה, לשנאת החילונים, הזרים, והקהילה הגאה הנהוגה במקצת ההתנחלויות בהדרכת הרבנים. .
עוד דבר, טלי,
האינך סבורה כי הצגת תיאטרון ילדים במתנ"ס אריאל לילדי מתנחלים, המקדמת ערכים של שיוויון-אזרחי, אהבת אדם באשר הוא אדם, אינה נושאת בקירבה ערך חינוכי בלתי מבוטל.
האם עדיף לגדל דור נוסף של ילדים שייתחנכו לראות בפלסטינים אויב? כי באשר אמנים לא מוכנים לגשת לשם הם משאירים את החינוך ואת הרבצת-התורה לרבני יש"ע ולעושי דברם.
לא, אני לא סבורה כך כפי שכבר אמרנו קודם. המשוואה שאתה יוצר מזכירה לי את קלישאת "החייל המוסרי" במחסום. את המחסומים צריך להוריד, את הכיבוש צריך לסיים, שום חייל אדיב לא יגרום לתושב המקום לשכוח שהמחסום הזה עוצר אותו בדרכו מהכפר שלו לכפר הסמוך או לשכם. אני לא רוצה ולא יכולה עכשיו להרחיב. אני מקווה שעמדתי ברורה.
אוי, רציתי להעביר את התגובה שלי למקומה הנכון והיא נמחקה לי כליל בטעות. אנסה לשחזר בזריזות: קודם כל תודה, עכשיו יותר ברור מה בעצם אתה אומר ומה אתה חושב. אתה בעצם לא מבין ולא מכבד את הצעד של השחקנים, אתה חושב שהם סלבריטאים רדודים ושטופי מוח ושהצעד שלהם הוא *בדיוק* כמו חרמות ופשקווילים פונדמנטליסטים שטופי שנאה בורות וניכור. טוב, מה אני יכולה לענות על זה? אני לא חושבת ככה, כפי שכבר כתבתי. ואני לא רואה מה הקשר בין בליל הסטריאוטיפים שרקחת כאן, שנשמתי כמעט נעתקה ממנו, ובין הצעד הפשוט והצנוע למדי הזה, צעד אישי בסה"כ של כל אדם עם עצמו, של סירוב. זה לא חרם וזה לא דומה לחרם. זה סירוב של אדם פרטי לשתף פעולה עם ממסד בנוגע לפעולה שנוגדת את מצפונו. זה לא קשור לז'יז'ק או קריסטבה או אנטי-דתיות או השד יודע מה, זה קשור יותר לעשרת הדיברות בעיני.
עידן לנדו אסף כמה פרטים עובדתיים על אריאל מנתוני המנהל האזרחי, אני מאוד ממליצה לקרוא. גם מה שנעשה עד עכשיו וגם מה שמתוכנן בעתיד באזור נשמע לי הרה אסון ולא הומאני.
ועוד דבר אחרון – להשוות את מחאת השחקנים לחרם פשקווילי מזכיר לי את הצעקות הפבלוביות הקבועות בטוקבקים כלפי כל יוזמה נגד הגירוש – איפה היית בגירוש מגוש קטיף? כן, אוקי. שהרי ידוע שזה בדיוק אותו דבר. פינוי המתנחלים בחזרה לתחומי קו הירוק וגירוש הילדים הישראלים של מהגרי העבודה. ממש שתי טיפות מים. אני לא יודעת, אין לי כלים תבוניים להתמודד עם דמגוגיות כאלה, אבל זו כנראה המוגבלות שלי.
הערות
אישית איני עובר את הקו הירוק. אבל איני מטיף איני מחרים ואיני אומר לאחרים מה לעשות. בפגישות בירושלים התפלאתי פעם אחר פעם כמה שמאלנים רעשניים נוסעים בכביש מודיעין ירושלים שכולו בשטח מחוץ לקו הירוק. וכמה מתקנים רכבים בואדי ג'וז וכמה שותים יין מהגולן והרשימה ארוכה. עד כאן המטיפים.
גם במישור הבין לאומי נעשה כל הזמן מאמץ למתן את הביטויים של סכסוכים בין עמים, הרי מכאן כל ההפניות לחוק הבין לאומי אמנות ג'נבה וכיוצא באלו. ההנחה הבסיסית והנכונה לדעתי שרוע יוצר רוע נורא יותר..
העלאת הרף במעשים ובדיבורים של הסכסוך הפנים ישראלי היא מעשה נואל. יש יותר שחקנים מבמות. כמה עשרות משרוקיות פלסטיק או צפצפות או רעשנים וכסף לכרטיסים וניתן להוריד מהבמה כל שחקן. גם חבריו ומנהליו שצריכים להתפרנס וזה לא פשוט כלל לא יעזרו לו. גם ועדי העובדים רוכשי חבילות הכרטיסים יעשו מעשים.
החרם שהוא מירור החיים של כולנו נובע מכשל אמיתי של השמאל לדבר אל העם.
זה בעצם מה שהיו השחקנים צריכים לעשות בשטחים לדבר לנסות להעביר ידע ואמונה, הרי זה הכשרון שלכם נצלו אותו למטרה טובה.
קרא את כתבי המרירות הציניות המתחכמת של שריד ודומיו ב"הארץ". האיש ודומיו נכשלו כשלון מוחלט בדיבור אל עמם ואז הופכים את הכשלון לשיטה. כשלא מקשבים לי, כשאני לא מסוגל להעביר רעיון או מידע, כשאני מרוחק שנות אור מהעם התועה והמבולבל אני מסווה את כשלוני בהכרזת חרם. קודם לא הקשיבו לי כי לא היה למה להקשיב. עשיו אני אידיאולוג נשגב אני מחרים !
מה ששועי עושה בדרכו הצנועה הכה לא פומבית הם הפוליטיקאים ואנשי התרבות המורמים מעם לא מסוגלים לא רוצים ולא יכולים לעשות.
רק רע יצא מהחרם הזה.
רני, תודה. באשר לדרכי וכיו"ב. זה מה שאני מסוגל לעשות. למען האמת אני די מינורי. אין בי חוש לכח ושררה, לא לעסקנות, ולא להתבוננות היררכית-שיפוטית על בני אדם.
טלי,
תודה על התגובה (לא הצלחתי להגיב לתגובתך). אני חושב כי שורר בינינו איזה פער בלתי ניתן לגישור בסוגיה הנדונה, הגורם לכך (לפחות במקרה שלי), שלא אבין היכן מצאת אילו סטיגמות-הכללות-דמגוגיות- והתניות פבלוביות בדבריי.
עידן אכן עושה עבודה חשובה. לא תמיד אני מסכים עם דרכו. אבל אני חושב כי אני מעריך מאוד את השקעתו בהבאת נתונים ועובדות על חריגות,עבירות ועוולות הנעשות בשטחים דבר-יום- ביומו.
אני מפסיק כאן. בהצלחה רבה בהפגנה כנגד גירוש הילדים הערב, כל טוב.
שועי יקר, דומני שדברי ברורים, אנא קרא שוב את דבריך. במסווה של אהבת אדם ורטוריקה רכה וחומלת אתה כורך ובולל דברים שונים יחד ומייחס כל מיני דברים, חלקם מכוערים, לאנשים כמוני, בלי להכיר ובלי לברר. אני לא דיברתי על אנשים בכלל, שים לב, וגם לא טלי ושאר המגיבים לדבריך. אתה מתעקש שוב ושוב לחזור לאנשים ולהטיל בהם דופי המבוסס על סטראוטיפים מדומיינים ומתוך עמדה יהירה למדי, גם אם יש לה גיבוי בהרבה ידע ניסיון ופעולות למען הדו-קיום. מה אתה יודע על השחקנים ומה אתה יודע עלי, על דרכי ועל פעולותי, ומה בעצם כל זה קשור לעניין שאנחנו מדברים עליו. אני דיברתי לעניין ואתה מדבר על אנשים ומסית כנגדם, גם אם בטון מינורי ונאור. זה מכוער בעיני לכן סלח לי אם אינני רכה, חביבה וחייכנית כרגע. מה שכתבת לא נאה בעיני כלל. ודבר אחרון – עידן לנדו לא מביא בפוסט על אריאל עובדות על "עוולות שנעשות יום יום" שתמיד אפשר לעשות להן – שוב – "הפרטה" לרמת האנשים ה"רעים" הספציפיים שביצעו עוולות ספציפיות, אלא הוא מביא את העובדות הבסיסיות ביותר הנוגעות לקרקעות, לגודל של אריאל (שאורכה 5 ק"מ ורוחבה 700 מטר, למשל.) ולגדר המתוכננת להקיף אותה, בין השאר. זה המקום, וגם אני דיברתי על המקום, וגם השחקנים דיברו על המקום. גם אני אעצור כאן כי אין לי זמן להמשיך – מה לעשות. ואם נישאר חלוקים בעניין זה – לא נורא. אבל מה שכתבת מקומם בעיני, מה לעשות.
טלי,
נשאיר זאת, as is. אם פגעתי בך, אני מתנצל מעומק לב ובמלוא הכנות, כי ממש לא התכוונתי. על ההשוואה בין התעמולה הדתית-החרדית-מתנחלית ובין התעמולה החילונית-שמאל-רדיקלית. אני עומד מאחוריה. אני חושב כי בשני הצדדים רב המשותף מהמפריד. ובאמת לא פעם, נראים לי הפונדמנטליסטים-הלאומניים מכאן השתקפות בבואה של לוחמי-הכיבוש הבלתי-מתפשרים מכאן [מאחר ויש לי אילו קשרים במחסום ווטש אני יודע למשל על מחסומאיות שאמרו שאם היו רואות מתנחל פצוע בכבישי יש"ע ומכוניתו הרוסה הן לא היו עוצרות את הרכב ומסייעות לו. זאת שמעתי אגב, ממתנדבת ותיקה במחסומים (עמיתה למחקר) שסיפרה לי זאת בזעזוע ובכאב. אם נניח היינו מחליפים את המתנחל בפלסטיני ואת המחסומאיות האמורות בנשות חברון, ודאי היינו מזדעקים: 'כהניסטים'! וכיו"ב].
את המחסומים צריך להוריד ואת הכיבוש צריך לסיים, אין חולק.
אך מה אז, טלי, מה אז?