עוד שלושה ימים!
אז ככה. אני מתרגשת מהמחשבה שמשוררים כה נפלאים ומשובחים אוטוטו יופיעו בערב לכבוד הספר שלי ויגידו עליו כל מיני דברים (חוויה משונה! ללא ספק), וחשבתי לחגוג את התרגשותי ושמחתי כאן (אלא איפה), ולקראת האירוע להעלות כל יום שיר מכל משורר שמשתתף, או שניים כי אנחנו כבר מתקרבים…! אני מקווה שתיהנו, בקיצור, ממסיבת השירים הזאת, כפי שאני נהנית להתכרבל שוב עם הספרים-החברים ולבחור מתוכם שירים שקרובים לי.
אז נתחיל
עם שיר יפה במיוחד
.
.
הקפיצה
הָיְתָה לָנוּ אַחֲוָה שֶׁל יְלָדִים מֻכִּים
שִׂחַקְנוּ מִשְׂחָק, הֶעֱמַדְנוּ פְּנֵי
מְאֹהָבִים, וּבַחֲלוֹמוֹתֵינוּ בָּנִינוּ לָנוּ
בַּיִת, רֵיק מֵחוֹבוֹת וּמֵהוֹרִים וְאִסּוּרִים,
אֶת כֹּל כַּסְפֵּנוּ כִּלִינוּ עַל מִלִּים
וְתַקְלִיטִים, יָדַעְנוּ שֶׁנִּגְוַע בָּרָעָב, שֶׁנִּהְיֶה
מוּזנחִים, וְלֹא הָיָה אִכְפַּת לָנוּ,
הָגִינוּ מִרְדָּפִים, לְבַדֵּנוּ בָּרְחוֹבוֹת הַחֲשׁוּכִים
וְהָרֵיקִים, רַק צִלֵנו אִתָּנוּ, לְהַזְכִּיר
שֶׁהָיוּ גַּם חַיִּים
אֲחֵרִים
הָיִיתָ צַנְחָן וְלָכֵן הֶאֱמַנְתִּי בְּךָ,
דימיתי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהַשְׁלִיך אֶת
עַצְמְךָ מִן הַמַּסּוֹק, אֵיךְ לְמלֵט אֶת נשִימתְךָ
אֶל מוּל הַיֹּפִי הַחוֹבֵט בְּךָ כְּמוֹ אֲדָמָה,
הָרוּחַ הָיְתָה חֲזָקָה וְיַחַד טִפַּסְנוּ
עַל סֻלָּם הַחֲבָלִים, צַעַד צָעַד,
רֵיאוֹתֵינוּ שׁוֹרְקוֹת כְּבָר מֵחֹסֶר
אֲוִיר, אֲחוּזֵי אֹשֶׁר הִגַּעְנוּ לְמַעְלָה,
נוֹשְׁכִים אֶת צִיפּורנינוּ בְּאֵימָה,
שִׁלַּחְתָּ אוֹתִי רִאשׁוֹנָה, וּמִשָּׁם
הִתְבּוֹנַנְתָּ בִּי, קוֹרַעַת אֶת כָּל הַחוּטִים,
עַד אַחֲרוֹן, וְאַתָּה אַחֲרַי
לֹא קָפַצְתָּ.
.
.
שירה סתיו
.
קצת על שירה היקרה והמוכשרת כאן.
.
וואו, לא הכרתי את השיר, ובסוף הרגשתי כאילו אני נופלת בלי מצנח, לבד. יפה מאוד.
מתרגשת בשבילך. מאוד מקווה להיות שם 🙂
(רק עוד שלושה ימים!)
אוףףףף, אנני לא אוכל להגיע לערב הזה, וחבל לי מאד!
שיהיה לך כיף.
והשיר הזה, וואו, איזה בום לתוך הלב.
אוי, גם לי חבל.. חשבתי שסוף סוף נכיר זו את זו…
טוב, תצטרכי לארגן עוד איזו השקה 🙂
בוא'נה, איזה תותחית השירה סתיו הזאת.
מזל טוב ואיחולים.
בוא'נה, תיזהר, היא אישה נשואה… (-:
אבל חוץ מזה אתה צודק לגמרי. והשיר מרגש.
בהצלחה
טלי יקרה,
בהצלחה רבה בערב המשמח
.
שירהּ העדין של סתיו הבהב-הדהד בזכרוני שיר של משורר היידיש הניו-יורקית ציליה דראפקין (1956-1888) שבנעוריה היתה אהובתו של אורי ניסן גנסין.
טָבַעְתִּי
בִּבְאֵר עֲמֻקָּה.
עֵינִי עוֹד רוֹאָה לְמַעְלָה אֶת עֵינְךָ הַכְּחֻלָּה,
הַמְחַפֶּשֶת אוֹתִי וְרוֹצָה לְהַצִּיל
וְאוּלַּי זֶה
קֶטַע שָמַיִם כְּחֻלִים,
הַמַבִּיטִים, כְּעַיִן כְּחֻלָה שֶלָּךְ
לְתוּךְ הַבְּאֵר?
קִירוֹת הַבְּאֵר הָעֲבֵשִים חֲלָקִים
וְיָדַי- כֹּחָן תַּש
מִמָּגָּע בָּהֶם.
אַתָּה כְּבָר לֹא רוֹאֶה אוֹתִי,
אַתָּה מֵסִיר אֶת עֵינְךָ הַכְּחֻלָּה מִן הַבְּאֵר.
(ציליה דראפקין, ללא שם, מתוך: שירת היחיד בני יורק: דיוקנאות של ארבעה משוררי יידיש ומבחר שיריהם בתרגום עברי, תרגם והקדים מבואות: בנימין הרשב, הוצאת כרמל: ירושלים 2002, עמ' 216)
וכמובן את רביקוביץ' ב"הספר השלישי"– שורות החתימה של "סוף הנפילה".
אחרי שהייתי בערב ההשקה לספרך המשובח, כבר אינני יכול לשאול מי זאת שירה סתיו.
תודה על שהמצאת לי את השיר הנפלא הזה. (ואינני יכול שלא להוסיף שעבורי השיר , לפחות סופו, הוא זמן הווה.)