ערבים הם מאוד מסוכנים. ועל זה תמיד יספרו לנו בחדשות. זה עוזר לדמיון הלאומי, זה עוזר לתוכניות. וגם לכיס של הקבלן אגוזי. הנה שוב – כך דווח – נשמעו יריות בלוד. אף פעם לא ידווחו על ההריסות. ערוץ 2 וערוץ 10 היו והלכו. לא מתאים להם לעשות על זה כתבה. לא עשו.
גם הלחם נקבר בין ההריסות (אפשר ללחוץ על התמונות להגדלה)
בסתר לבי קיוויתי שאשמע היום משהו שיגרום לי להסס, לעצור על סיפה של המסקנה הנוראה והבלתי נמנעת ולעשות אחורה פנה משם. אבל לא. רשע וטיפשות תהומית וגזענות. אין לי הסבר אחר. ועדיין זה לא מסביר, איך אנשים מצדיקים לעצמם הרס והתעמרות כזאת, אני לא מצליחה להבין. לא רק מול הפנים של אנשים שפולשים באלימות לביתם תוך ניפוץ חלונות ודלתות, מוציאים אותם בכוח ואז מחריבים בשיטתיות את הכול, כולל הכול, כולל העצים, אלא גם מולנו, השכנים שלהם, אזרחיה של "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" שמתיימרת גם להיות בית ומקלט לעם היהודי. איזה בית ואיזה מקלט? מפני הממשלה שלי אני צריכה לנוס על נפשי, מפניה אני צריכה להקים מקלט אטומי ולהתכווץ שם, רועדת, לשם היא דוחקת את כולנו, הממשלה הזאת וקודמותיה הפירומאניות לא פחות. אבל זו, הנוכחית, בהחלט הורידה בזמן האחרון את הכפפות. תשאלו את עמותת רופאים לזכויות אדם. תשאלו את הבדואים בכפרים הלא מוכרים בנגב, תשאלו את תושבי דהמש, ג'יסר א-זרקא, יפו, עכו, צפת, עיסאוויה. תשאלו את משפחת עבו-איד.
נסיעה של עשרים דקות ל"מחנה פליטים אבו-עיד" כפי שמכריז השלט באזור תעשייה שומם בלוד, ליד הקברים, שם נהרסו ביום שני בבוקר, באמצע הסערה, ביום הכי קר, בגשם, שבעת בתיה של משפחת אבו-עיד. הבתים שמסביב עוד עומדים על תילם – בינתיים – כפי שדייריהם מקפידים להוסיף. כל התושבים שם משלמים כבר עשרות שנים קנסות על בנייה "ללא אישור", חלקם כבר קיבלו התרעות על הריסה. כל מה שכבר שילמו וכל המאבקים המשפטיים שניהלו תוך התרוששות מתמדת (ובידיעה שאם לא ישלמו הריביות ירקיעו עוד ועוד ויגמרו אותם) לא יעזור להם בבוא היום כשהדחפור יגיע, מגובה במאות שוטרים חמושים שפניהם מכוסות ומוגנות ומדיהם השחורים אחידים וללא תגיות, ובחסות האנונימיות הזאת הם יכולים להכות ולהשפיל, כפי שעשו ביום שני השבוע לנשים ולילדים של משפחת אבו-עיד.
הם ישבו שם, השוטרים, בסלון הבית ושתו ואכלו, צוחקים ומדברים כאילו אנחנו לא שם בכלל, סיפרה לי אחת מהאימהות בזעם, כאילו אנחנו כלבים שלא מבינים. לילדה שניסתה להיכנס למתחם של ההריסה כיוון שוטר אחד רובה וגם דרך אותו. בחור אחד סיפר שהיכו אותו, אחד אחר סיפר שהיכו את אחיותיו. המלה "השפלה" חזרה בכל נגזרותיה. הזעם יצא בעיקר על היחס האכזרי שהפגינו השוטרים במהלך ההריסה, על ההתנהגות המבזה. אפילו אם צריך להרוס על פי צו בית המשפט (שאמנם לעולם לא פוסק דבר אחר), היא אמרה, למה ככה, כאילו אנחנו לא בני אדם?
הם לא רק עשו את תפקידם, השוטרים. לפי התיאורים נשמע שהם ממש נהנו ממנו. נהנו להכין לעצמם קפה כשהאמהות והילדים בוכים בחוץ בגשם, נהנו לנתץ את כל הרהיטים ולהרוס הכול (כן אורטל ספאר דוברת המנהל, מביקור במקום התרשמתי שאכן כפי שהסברת במלוא היושר "יש לנו נוהל קבוע לפינוי. אנחנו אורזים את הדברים שהיו בבית ומאחסנים אותם עד שיגיעו המשפחות לקחת אותם בצורה מסודרת, בלי לפגוע בדבר". האם באת לראות במו עינייך איזה הרס חוללתם שם, אורטל ספאר?)
למען ביטחוננו (כי צריך לעזוב את המוסר, נכון? אתם לא רוצים שאדבר איתכם על מוסר, בסדר. אדבר על ביטחון, המילה האהובה עליכם. אז בואו נראה איך זה עובד) למען ביטחונו של העם הנבחר לא רוצים חלילה שהוא יחיה בצורה מעורבת ומעורבבת עם הערבים, (אף שלתומי תמיד חשבתי שזו הדרך הטובה ביותר, למעשה היחידה, להגן על עצמנו ועל ארצנו מפני מתקפת טילים ושאר אמל"ח זוועתיים, הרי אנחנו מוקפים אויבים הלא כן?) לא לא – בדיוק להפך – עשרות שנים שוקדים כאן אך ורק על הפרדה ונישול איטי של הערבים מהשטח, איטי מספיק כדי שלא יעורר סקנדל בינלאומי חריף, אבל ייהוד-תוך-נישול עקבי ומחושב וחד כיווני. לערבים אסור לבנות ולעולם לא נותנים להם אישורים. ליהודים נותנים גם בדיעבד. את הערבים לא שואלים – יוצרים תוכניות ומשרטטים מפות – בין אם מדובר בתכנון עירוני או בשטח שמיועד לכביש או שרוצים לנטוע בו יער – בין אם בצפון, בנגב או בלוד וסביבותיה – ואלה שחיים בשטח עצמו מזה עשרות שנים הם פשוט לא צד בעניין. הם לא קיימים. אוויר.
אברהים מהוועדה העממית של לוד
כשתושבי לוד הערבים חשפו את המפות והתכנונים (שהרי לא שיתפו אותם בתכנונים האלה, אבל הם גילו איכשהו) התברר להם, כפי שהסבירו ריאד ואברהים באוהל המחאה, שצריך למצוא שטח להרחבת בית הקברות הסמוך. זה צריך להיות על חשבונם כמובן, כי בצד השני נמצא מושב זיתן. ומכללה חרדית מתוכננת להיבנות שם גם, מכללת הרב יעקב. ו-500 יחידות דיור בסמוך אליה, הרי התלמידים צריכים לגור איפשהו, וגם כיכר גדולה וכביש גישה למכללה. כל זאת ועוד עליהם, על ביתם וגופם, כי הם הרי לא קיימים. איש לא שיתף אותם, איש לא חשב בכלל מה יהיה עכשיו כשעוד בתים ייהרסו ומשפחות יישארו ברחוב. בדיוק כמו בדהמש, בדיוק כמו בנגב. קצת כן חשבו כנראה ולכן לא הרסו הכול בבת אחת. כי מה יעשו עם המוני אנשים שיישארו בחוץ? יהרסו אם כן טיפין טיפין, בכל פעם משפחה אחרת. אחרי כמה ימים יבואו ארגוני הסיוע המוסלמים שתרמו את האוהלים, יבואו כמה פעילים מארגונים כמו הפורום לדו-קיום, תראבוט ועוד להביע סולידריות, יבואו גם הבדואים מהנגב, למודי סבל טרי מאוד מהריסות שבות ונשנות, ולאט לאט, בעזרה הדדית, ישקמו את חייהם של האנשים שעולמם חרב עליהם, יבנו מכלום שוב בית, לפחות כמה פחונים. עד הפעם הבאה. עד שיימאס להם, כך כנראה מקווים בעלי השררה וההון. ואז הם פשוט יתאדו?
הקבלן אגוזי – על פיו יישק דבר, מסתבר. הוא קבלן ההריסה, השוטרים התייעצו איתו, הוא הכין את הכוחות עד שנמצאה שעת הכושר המופלאה: יום שני בבוקר, אחרי ליל סערה נורא, ובדיוק אחרי שעורך הדין המייצג את המשפחה התבשר שהם קיבלו ארכה של חצי שנה עד ההריסה. אפילו הבטיחו להם אדמה חלופית באזור ואדי חמאם בצפון, שם נמצאים שאר בני המשפחה. הבטחות סרק. הטעיות, שקרים. אפילו להתארגן להריסה לא הספיקו, אפילו לארוז את חפציהם. וכמה מהשוטרים גם לקחו לעצמם חלק מהרכוש. אם ממילא כבר הורסים הכול עד היסוד, לא חראם? אז לוקחים כמובן.
ריאד (עומד) סיפר את כל ההשתלשלות ומסכת התלאות שהם עוברים בעשורים האחרונים (בקרוב גם בוידאו, מקווה)
משפחת אבו-עיד היא בכלל מעמק החולה, אבל משם כבר גירשו אותם ב-48', העמיסו על משאיות וזרקו בלב הכלום בצפון. שם השתקמו איכשהו, בהתחלה בפחונים, ובהמשך הגיעו כמה מבני המשפחה ללוד בחיפוש אחר פרנסה. כך סיפר לי ריאד. הוא גם מכיר כמה חברי כנסת, אבל זה לא עזר הפעם. יש כאן כוחות חזקים יותר והרבה כסף. 50,000 יהודים רוצים להביא לכאן, כך סיפר השייח', זה הפיתרון שלהם למצוקה בלוד. וביבי כבר הקצה הרבה הרבה כסף – להריסה.
כמובן לא לפיצוי של המשפחות. אזרחי ישראל, בעלי תעודות זהות כחולות, משלמים מיסים וקנסות ורואים מהמדינה ומהעירייה רק רובים ודחפורים.
חוט מאריך ארוך ארוך עושה את דרכו על ההריסות עד לבניין של השכנים.
במשך השנים נאלצו בני המשפחה להוסיף הרחבות למיניהם לבית ההורים ולבנות על ידו, כי פשוט לא ניתן היה לקנות בלוד בתים. לא לערבים. (נשמע אקטואלי נכון?) אז הם בנו. והגיעו צווים וקנסות, אז שילמו. ועוד שילמו. והתחילו משפטים. ושילמו לעו"ד. פעם כבר הרסו להם. בנו שוב. מה הם יכולים לעשות? גם עכשיו יבנו בסופו של דבר, איש לא יחזיר להם את הכסף ששילמו עשרות שנים ומימן את עיריית לוד, העיר שממש לא רוצה להיות עיר מעורבת.
"מאז ששרון היה עולה על הגבעה של גני אביב ומסתכל במשקפת על השכונות הערביות, מאז ידענו שמתוכנן משהו", סיפר השייח' באוהל המחאה, שם קיבלו אותנו האנשים האלה שלא נותר להם דבר במים ובקפה, ואח"כ גם הביאו אוכל.
מקווה שיהיה בהמשך גם קובץ וידאו שצילמתי באמצעיי הרעועים. בינתיים ציטוטים קטועים –
"היום יש יותר מ-3000 בתים של ערבים בעיר לוד שמתוכננים להריסה. […] כל התוכניות כביכול הן בלוף. יש תוכנית אחת גדולה שדיבר עליה מי שהוא ראש הוועדה הממונה של לוד, הגנרל אילן הררי, שהביאו אותו במיוחד כדי לממש את תוכניות ההריסה, כי זו התוכנית הגדולה – ההריסה. הם הקצו פה באמצע העיר חלקת אדמה ל-500 יחידות דיור לאנשי שב"כ וצבא, פה ליד בית הקברות המוסלמי. באותו יום מנוף אחד הרס פה ומנוף אחד בנה שם. תכננו את שכונת אחיסמך, להביא 15,000 חרדים לגור שם. פה שמעתי מתוכנן אזור תעשייה ומכללה לחרדים – זו התוכנית. דיברו לפני כמה חודשים עם שר הפנים על האפשרות שיהיו בחירות בעיר לוד. פתאום נעלמו כל הדיבורים על בחירות. כדי ששר הפנים יממש את התוכנית שהיא הריסת כמה שיותר בתים לערבים והבאת 50,000 יהודים. כשהיו כאן רציחות באו נתניהו, אהרונוביץ וישי. שלושת השקרנים הנוכלים הללו שבאו כביכול להביע תמיכה בתושבי העיר לוד עשו ישיבה ומה יצא ממנה? שכדי לשמור על העיר לוד צריך להביא 50,000 תושבים יהודים. מה הקשר לרציחות? הם תפסו על זה טרמפ כדי לגרש את הערבים. הקצו 160 מיליון ללוד. 40 מיליון מיועדים ל'מינהלת פינוי', להריסת 3000 בתי הערבים."
בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון יושבים עכשיו אנשים ליד ההריסות על כיסאות פלסטיק שהביאו השכנים (אלה שבתיהם כאמור הם כנראה הבאים בתור) ומקבלים את פני מי שבא לראות ולשמוע במאור פנים, לוחצים ידיים. אומרים תודה. ומה אפשר להגיד? מה אפשר להגיד לאנשים שמנהל מקרקעי ישראל, עיריית לוד שהתעלמה אפילו מהבקשות של הנשים לשמיכות עבור הילדים, משטרת ישראל, קבלן ההריסות ושר הפנים, וראש הממשלה כמובן (הנוכחי וקודמו וקודמו של קודמו) כולם כמדומה חברו כנגדם. כי ערבים הם.
כאן נעצר המוסר שלכם, יהודים-ציונים וחובבי ישראל? בגבולות הגטו היהודי שלכם? זה לא עבד טוב כל כך בעבר, השיטה הזאת של הגטו, אתם זוכרים, ולא נראה שהיא צופנת בחובה יותר מדי טוב לעתיד הקרוב, בלוד ובירושלים ובגליל ובנגב. החשיבה הזאת יכולה להוביל רק למלחמה.
אם לא בשם האנושיות, נניח שהחלטתם שזה מותרות בשבילכם כרגע, הרי שלפחות בשם הביטחון אנחנו זקוקים לסולידריות. צריך לדרוש ממשרד השיכון פיצוי למשפחות, שיקום פיזי ונפשי. שיתוף בתוכניות המתאר. בחירות לעירייה ונציגות שווה לערבים בעירייה. משחקיות לילדים, כמו שריאד אמר כשראה איך ילדיו הקטנים מסתובבים חסרי מעש בין ההריסות, הם מעולם לא זכו לגן ציבורי ליד הבית, לספסלים, לספרייה. הם לא זכו להגנת המשטרה – המשטרה פועלת רק בשכונות היהודיות, "רק בגני אביב". צריך לדרוש שקבלנים יבצעו עבודות בנייה ולא הריסה. צריך להגיד עד שגרוננו ייבש, וגם אחרי זה – צו השעה להתערבב. סולידריות ערבית-יהודית. אין מוצא אחר.
אין להם כלום עכשיו והם ישמחו לכל דבר – שמיכות, ביגוד, ציוד רפואי, ציוד ללימודים, כלי כתיבה, מחברות, וריהוט לכיתה – כיסאות ושולחנות. אולי יצליחו להקים כיתת לימוד זמנית במקום. אולי אפשר גם לבוא ולעזור בפעילות לילדים. כל מה שעולה על דעתכם. הפיצו הלאה, לכל שר וח"כ, לכל ארגון שיכול לסייע.
וגם הקשבה והבעת סולידריות טובות יותר משתיקה וייאוש. אוהל המחאה נמצא בקצה רחוב הלן קלר בלוד. מתל אביב נוסעים על כביש 1 לכיוון ירושלים ויורדים במחלף לוד לכיוון רמלה לוד. כ-200 מטר אחר כך פונים ימינה לכיוון לוד העתיקה. ממשיכים עם הדרך עד לכיכר ופונים בה ימינה, לפי השילוט המכוון לזיתן (רחוב פסח לב). נוסעים עד סוף הרחוב ופונים שמאלה לרחוב המסגר. משם עד לסוף הרחוב המסתיים בצומת טי, ואז ימינה (רחוב הלן קלר). אוהל המחאה מימינכם.
Read Full Post »
Talila 
