Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘שירים’ Category

 

לא יודעת אם זה שיר או מה, אבל משהו באַ-אופטימיות הנינוחה שלו הביא לי איזה שקט, וחשבתי שאולי כאן זה מקום מתאים בשבילו.

 

 

 

שְׂרִידִים שֶׁל אַהֲבַת אֱמֶת הִתְגַּלּוּ בְּחוֹף הַיָּם.

                       

המַצִיל הזעיק עזרה

 

הגיעה משטרה, ירתה בָּחוֹל,                                         

עצרה את המציל. (בערב שִחְררה)

 

הפָּפִּירוּסִים המְחוּקִים של האהבה

נותרו שם בין פיסות נייר, שברי זכוכית ומלחמה

נָחִים בְּלִי אֲנָחָה

לֹא נקערים

לְיָד מִן הֶעָתִיד

 

 

 

 

Read Full Post »

בצידו האחורי

 

 

פסעתי בצידו האחורי של המאמץ להבין.

סביבי פזורות עצְמות-חיות

אהבות שנשרו כנשל

 

כל הדרך לָאטו אליי קירותיי הצהובים:
"מי שנשמטה ממנו בינתו  

לשווא יתכסה בה

כבשמיכת מוץ"

 

חיה אחת ואני

בכינו זמן ארוך

על מות אמהּ

ועל היום שבו החליפה

הבירוקרטיה את השפה

 

דבר לא נותר בבדידות הזאת.

והלילה ירד כל הלילה

 

 

 

 

 

 

Read Full Post »

***

 

 

 

הבוקר לא פתר דבר.

בריריות שקופה, נכמרת

נָע חילזון בלי בית

בסדינים הלבנים

מלבן חלון חותך בקיר ובעדו לובן

שמיים אפוקליפטיים

 

רק המלים בינינו פרוקות,

שחורות ונוקשות-גֵו כנמלים

 

שיניים זעירות נוגסות בבשר האצבע

עושות את המוטל עליהן, לא בזעם

מפוררות את הנדון להתפורר

 

 

 

Read Full Post »

ארץ

 

 

אֶרֶץ

 

 

עַל זְרוֹעוֹ שֶׁל חוֹבֵט הַשְׁנִיצֶלִים

חָרוּטוֹת בְּכָחוֹל הַמִּלִים

אין לי ארץ אחרת

 

מְרוּוָחוֹת הָאוֹתִיוֹת

הָרְבוּעוֹת, מוּצָקָה הַזְרוֹעַ.

הַשְׁנִיצֶל טָעִים

 

 

 

Read Full Post »

***

 

 

(פתיחה דמיונית לספר שירים)

 

 

 

ילדיי הרַכִּים, הַזְקֵנִים

ילדיי השחפתיים, החיוורים-כחלחלים

ששולחו אל העולם וְקַמְלוּ לפני עידנים

שנחרטו עמוק יותר מאהבה

אבל דיברו בלחש, לא הוכשרו לשיחה

לא כל שכן למגע ודאי

יותר מפרפורו המַכְתִים של עש,

חלפו שנים והמלים עודן בלועות

אתם שנשאתם את שמי על גַּבְּכֶם

שַׁבְתם להראות לי את הצלקות, להתמקח

בִּפְני תָּם על חלומותיי שדָהוּ

ועכשיו, מול פניכם

הידועים לי טוב יותר מכל ממש

עליי להסב את ראשי,

לתת להד קולכם,

לגעגועיי

שם אחר, נבדל ממני

בַּזְמן שֶּׁפָּג. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Read Full Post »

 

**בלעדי***

 

את השיר הזה לא תוכלו לראות על שום אוטוזבל תלאביבי

השיר הזה, על 12 שורותיו-שלא-ראו-עוד-דפוס  – כנדרש בתקנון –  יתנוסס לו באותיות מוגדלות, מודלקות, מנוקדות

ויחלוש על כל המרחב הלבן

רק כאן

 

.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פְּסִיכֶה

בִּגְלָלָהּ יֵשׁ לִפְעָמִים הַרְגָּשָׁה

שֶׁהַלַּיְלָה נִמְצָא בְּחֶדֶר אַחֵר.

אֲבָל הִיא נִכְנֶסֶת לְאַט, לְאַט

 

שָׁרָה בְּלִי קוֹל

אֲנָפָה בְּהִירָה בְּרֹאשִׁי

בַּחֹשֶׁךְ גּוּפָהּ

לָבָן כְּמַשָּׁק כְּנָפַיִם

 

אֶצְבְּעוֹתַי מְנַחֲשׁוֹת

קִמּוּר לֶחְיָהּ,

חֹם יְרֵכֶיהָ,

מְבִיאָה אֶת הַלַּיְלָה לְכָאן.

הַבֹּקֶר יָבוֹא בִּלְעָדֶיהָ

 

 

 

 

 

 

Read Full Post »

מחלה

 

מחלה

 

 

בְּדִידוּת עוֹשָׂה אֶת הַגּוּף מָבוֹךְ לְעַצְמוֹ.

דְּמָמָה נִקְרֶשֶׁת, מַחְלִיקָה

בִּתְעָלוֹת הַגּוּף.

עִסָּה סומֵאת נָעָה בָּעוֹרְקִים, מְתַעְתַּעַת

אֶת כִּוּוּנֵי הַשַּׁסְתּוֹמִים,

אֵיבָרִים נִתָּקִים מִמְּקוֹמָם, שָׁטִים

בַּחֲלַל הַבֶּטֶן בְּשִׁכְרוּת אִטִּית

 

הַגּוּף הַחוֹלֶה מִתְכַּוֵּץ בַּמִּטָּה, מְכַבֶּה אֶת הָאוֹר,

נוֹבֵר בְּעַצְמוֹ, מִתְנַחֵם.

שׁוֹקֵעַ בַּחֲלוֹם הוּא מְלַטֵּף בַּעֲדִינוּת גְּדוֹלָה.

 

הַחֲלוֹמוֹת מַרְהִיבִים תָּמִיד, אֵינְסוֹפִיִּים.

וּבֵינֵיהֶם נִפְעָרִים הַיָּמִים הַחִוְּרִים כְּמוֹ טָעוּת.

 

 

Read Full Post »

[השיר החדש]

 

קעקוע


הנה הליטוף
עובר באיטיות
לרוחב המצח
חריצים ליד הפה
גולש אל הסנטר
כובד שמונים הליטופים
שמתו, השתתקו
בחטף או בהדרגה
על היד המלטפת
מקועקעת זיכרון
זרה מאהבה
 
הקיץ כוסה בחול
(הוא עצמו ביקש זאת, הפציר שנקבור את ראשו
ומיד החל לפרכס, נחנק,)
חפרנו את קיצו החוצה
כמיטב יכולתנו, אבל
כבר באה רוח
עינינו התמלאו דמעות של חול
שאריות אשפה וקרעי עיתונים הסתבכו בגלגלי המכוניות
רוח פתאומית, בלתי-אישית
באה להכאיב בחריצים החדשים
כמו יד גדולה וקרה.

Read Full Post »

[שיר חדש]

 

 

שִׁבְעָה

 

 

זיכרון אחרון: מתעוררות

מצח למצח

אחוזות ידיים, כהדפס רורשאך

של עוּבָּר.

 

עכשיו אתרגם גם אותו

למילים, אניח ביניכם

שיעבור מיד ליד, יוכתם, יושחר

יועתק, ישובש,

יטושטש עד שיישָׁחֵק

ויישָׁכַח

 

מזון לגופיכם המתארכים

מפני הלילות המתקצרים, המלבינים

מבהיקים כעצמות עתיקות

שנחשפו פתאום בשעת משחק

 

 

 

Read Full Post »

[בגידה]

 

 

בגידה

 

לטל ניצן

 

 

שמתי את נרוּדָה על הכּר שלצידי

וכיביתי את האור.

(את משקפַי שכחתי על עינַי)

 

שכחתי שאהובתי תבוא מחר

שהבָּשַר – בּשר,

המלים הן רק מלים.

שכחתי את אהובתי.

 

לאט, בהתמדה, מפעפע

רעל המלים הנכרִיוֹת אל חלומי.

ליבי סומר למגען, נִלפָּת

נוטש את המובן.

 

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »