אחרי עוד ביקור במתחם ההרוס בלוד
מתעוררת באמצע הלילה בידיעה ברורה שאין כבר דרך להכחיש אותה או לטשטש את משמעותה, ובבחילה ברורה לא פחות. אני חיה בתוך שקר והוא נעשה גס ומבהיל יותר ויותר מיום ליום. השרים וחברי הכנסת הנכבדים שפניתי אליהם, שהפצרתי בהם לקיים את חובתם הבסיסית ביותר כלפי אזרחים שנרמסו כאילו אינם בני אדם ולהחזיר להם את מה שחייבים לספק להם בכל מדינה שהיא, אפילו לא היתה מתהדרת בחוקים דמוקרטיים ובמורשת היהודית – האנשים האלה לא רק שאינם עושים דבר בינתיים (ככל הידוע לי) לפיתרון המצב האקוטי במקרה המסוים שעליו כתבתי, אלא משתתפים באופן מודע ופעיל (גם אם לא בריש גלי) בתהליך הכללי של דחיקת הפלסטינים בארץ לשולי הקיום האנושי, בין אם מדובר בתושבי השטחים ובין אם מדובר באזרחי ישראל. אין למדינה הזאת, כידוע, גבול גיאוגרפי מוסכם. אין לה כי קו הגבול האמיתי, מסתבר, הוא גבול גזעי מדומיין, אתני-דתי: הוא עובר בין יהודי לערבי, גם אם הם גרים באותה עיר, באותו יישוב, או בישובים סמוכים.
הגבול הזה הוא הגבול היחיד התקף היום, הוא חוצה אפילו את החוק הישראלי. אין זה סוד כבר שהמדינה פועלת במקרים רבים בניגוד לחוק ובניגוד לפסיקות בג"צ (למשל בבילעין) אבל לעתים קרובות, ויותר ויותר בשנים האחרונות, גם החוק עצמו מוכפף בשירות האג'נדה הברורה והחד כיוונית של מדינתנו, שבהיעדר מונחים מדוייקים יותר (כי שום דבר פה לא מסודר ורשמי, אז גם האפרטהייד לא רשמי והגזענות אף היא רק סטייה פיקנטית של קומץ סהרורים) נקרא לה אג'נדת הייהוד. זה פושה ומחלחל בכל מקום שאליו נביט ובכל תחום בחיינו כאן, עד שעצם הניסיון לבחור דוגמאות מייצגות נעשה אבסורדי. אז חלק מהערבים כבר מזמן במצור רשמי, כלואים מאחורי גדרות וחומות, וחלק במצור לא רשמי אך ממשי מאוד, שגם הוא כולל גדרות, נישול, גזל כלכלי והרס כל תשתית קיום אפשרית. חלקם מנסים עכשיו לישון איכשהו ליד הריסות בתיהם, צנופים באוהל (במקרה הטוב), ולחלקם יש עדיין קורת גג רעועה כלשהי, אבל היא כבר מוגדרת כבלתי חוקית והם עצמם מוגדרים כפולשים בבתיהם, בלתי לגיטימיים במדינתם הדמוקרטית, ומשוללים כל גישה לזכויות היסוד הבסיסיות ביותר שאמורות להיות – על פי חוק יסוד בישראל – נחלתו של כל אדם כאן, אפילו אינו אזרח. כי הם ערבים.
"מדינת ישראל נתונה במלחמה עם העם הפלסטיני, עם מול עם, קולקטיב מול קולקטיב", זה הניסוח המדויק, הבלתי נשכח, מאותו מסמך משפטי שכבר צוטט כאן בעבר, אך עדיין מודחק בקפידה מהתודעה הישראלית, לפחות זו המיינסטרימית, זו שמדברת במלים יפות של דמוקרטיה ויהדות ומקפידה על הבליל המאוזן היטב של פרטי בידור עם פרטי טריוויה בתור כותרות ראשיות.
שמעת, ווספייה אבו עיד – אזרחית ישראל שעברה מהצפון (אחרי שגירשו את המשפחה מעמק החולה ב-48') ללוד ב-56' וחיה מאז ועד היום במתחם הזה שהפך לפני כשבועיים לעיי חורבות – מדינת ישראל במלחמה נגדך. כן, נגדך. זה באמת יכול להסביר מדוע פשטו עליכם בהפתעה, בגשם, מאות שוטרים חמושים ורעולי פנים, הוציאו אותך מביתך בכוח ודחפו אותך עד שנפלת לאדמה הבוצית ונרטבת עד לשד עצמותייך. במלחמה כמו במלחמה.
ווספייה, אם המשפחה, שניסתה לשאוב עידוד מהביקור שלנו, ואולי ניסתה לעודד אותנו, לא פסקה מלחייך וניסתה להתבדח, חייכה אפילו כשסיפרה איך זרקו אותה למים וכל בגדיה נרטבו, ומזל שהשכנה באה.
שמעת, אברהים אבו סעלוק, שכן וחבר בוועדה העממית של לוד, המקפיד לשוב ולהסביר, בפעם המאה ובשקט, בנימוס ובלי התלהמות, מדוע נאלצים הערבים לבנות באופן "לא חוקי", וכיצד מוגדרת אותה אי-חוקיות, בדרך כלל בדיעבד (כשיש למדינה פתאום "תכניות", ליהודים בלבד כמובן, על אותו השטח) ואיך אי אפשר אף פעם להשיג אישור על פי תכניות המתאר הישנות (שכוללות לכאורה גם את התושבים הערבים), אתה מבין, אברהים, למה גם על הדירה שלך יש צו הריסה, כמו על 3000 בתים אחרים בלוד כיום? כי מדינת ישראל מנהלת מלחמה נגדך. לא שמעת על התרגיל הארצי שקיימה משטרת ישראל לא מזמן, תרגיל בתפעול מחנות מעצר לערביי ישראל?
עכשיו כ-60 אנשים זרוקים בחוץ, חיים באוהלים ומתקיימים מתרומות בקנה מידה מאוד מצומצם (כן, מה לעשות שחוץ מהשכנים וכמה מתנדבים, ערבים ויהודים, איש עדיין לא נקף אצבע?) מה המדינה מתכוונת לעשות איתם, הוא שואל אותי, ומה היא תעשה אחרי שיהרסו עוד אלפי בתים בלוד ול-60 האלה יצטרפו עוד 3,000, עוד 20,000? (כי להריסות כאמור הקציב ביבי עכשיו הרבה כסף. להריסות, לגדרות ולמחנות מעצר תמיד משום מה יש כסף) האם הרעיון הוא להקים באמת מחנה פליטים? בינות לשכונות וליחידות הדיור החדשות? או שמא פשוט רוצים שהערבים "יבינו את הרמז" ויתנדפו איכשהו, יזוזו קצת הלאה ויהפכו להיות בעייתו של מישהו אחר ביישוב יהודי אחר?
מבחינת התרבות המיינסטרימית מה שקורה לאזרחים הערבים בארץ הוא "שולי", לא חדשות, אין בו עניין לציבור (תגובות ששמעתי במו אוזניי כשניסיתי לעניין את התקשורת). כבר שנים אנחנו מולעטים בבידור זול וריק על חשבון חדשות של אמת, או בסילופים מניפולטיביים של העובדות, או בשקרים ממש* שנועדו להעצים עוד את הפילוג והאיבה בין הקבוצות השונות באוכלוסייה (הפרד ומשול, הלא כן?), לשסות אותן זו בזו כדי "לחסוך" את הטיפול בהן – ש"יטפלו" זו בזו למה לא.
במדינה שבה האופוזיציה היא בקושי אחוז אחד, מדינה שבה כל הכוחות – הפוליטיים והכלכליים, התרבותיים והאזרחיים – חוברים יחד כדי לקדם בשיתוף פעולה מדיניות אתנוקרטית גלויה של נישול, אפרטהייד וטרנספר זוחל (גם אם לעולם איש – מלבד ליברמן אולי – לא יודה בכך בגלוי, והניסוחים הרשמיים יישארו נקיים וצחורים, נוטפי חלב ודבש) אין יותר מה לדבר עם היהודים הישראלים, אמר לי היום אודי אלוני ליד ההריסות בלוד. לכל היותר זה מאפשר להם לרכך את מצפונם בתרומה הומניטרית לחסרי הבית, אבל ההריסות והנישול ממשיכים כל הזמן ובעוז. מי שהרס את הבתים האלה הם לא הרבנים שקראו לא להשכיר דירות לערבים אלא בג"צ ומנהל מקרקעי ישראל. מי שמפקיר עכשיו את האנשים האלה בחוץ ולא דואג להם לקורת גג ולקיום בכבוד כפי שחובתו ע"פ חוק לעשות הוא לא ליברמן אלא ברוורמן. מי שהרס השבוע בפעם השמינית את הכפר אל-עראקיב הם לא המתנחלים חמומי המוח של מעון, תפוח ויצהר, לא נוער הגבעות ולא המטיפים הכהניסטים שהפגינו בבית שמש, אלא משטרת ישראל וקק"ל, ובשביל זה. צריך לפנות לקהילה הבינלאומית ולדרוש ממנה להפעיל סנקציות על ישראל, הוא המשיך וטען באוזניי, ולא בפעם הראשונה. זה המוצא הלא-אלים היחיד שנותר, אין פה כבר עם מי לדבר.
האמנם?
* למה למשל מתבטא מפכ"ל המשטרה דודי כהן בצורה שקרית במכוון לגבי הפליטים ומהגרי העבודה האפריקאים? למה הוא אומר (קראתי את זה ב"ישראל היום" ברכבת, אין לי לינק, אבל זה נחרט) "אני מודאג מהפשיעה אצלם, מתופעות כמו רצח ואונס" – כשהעובדות שנאספו בכנסת (במסמך הזה של מרכז המחקר והמידע מתאריך 11 אוקטובר 2010) מצביעות דווקא על כך ש"מניתוח נתוני המשטרה" עצמם "עולה כי להאשמות הנשמעות בדיון הציבורי שמתקיים בנושא בדבר הפשיעה הגוברת בעקבות הגידול באוכלוסיית המסתננים ומבקשי המקלט בישראל אין בסיס עובדתי" וכי "שכיחות העבריינות באוכלוסייה זו נמוכה משכיחותה בקרב האוכלוסייה הכללית באופן ניכר". לפי נתוני הפשיעה השנה, כפי שמצוין שם, בתל אביב למשל נפתח תיק כנגד אחד מכל 15 תושבים ורק כנגד אחד מתוך 84 מסתננים ומבקשי מקלט (וזאת כשחלק מהתיקים שנפתחים הם בכלל על עצם 'עבירת' ההסתננות עצמה). וזאת למרות שרבים מהם דווקא נפלו קורבן לפשעים חמורים ביותר כמו אונס והתעללות בדרכם לכאן והם עניים מרודים ומשוללי כל זכויות או מעמד משפטי מסודר שהיה מאפשר להם אפילו לעזוב בצורה מסודרת את הארץ ולבקש מקלט במקום אחר. למה אם כן הוא מדבר דברי בלע חמורים כאלה? למישהו יש הסבר?
[את המסמך הרשמי מהכנסת מצאתי בקישור שנתן יוסי גורביץ בפוסט המומלץ הזה. ומסתבר שכתב גם על הדיווח ההוא של כרמלה מנשה, בפוסט לא פחות חשוב כאן]
**שימו לב, עדכון לגבי משמרת המחאה מחר – שלישי, וכתובת לתיאומי טרמפים למעוניינים להגיע**
משפחת אבו עיד והועדה העממית של לוד מזמינות למשמרת מחאה נגד הריסות הבתים בלוד, שתתקיים ביום שלישי הקרוב, ה-28/12, בשעה 6 בערב, בצומת הרחובות הלן קלר והמסגר בלוד. המשמרת תתקיים בשעה 6 בערב. בואו והצטרפו למחאתם של בני משפחת אבו עיד, של תושבי לוד האחרים, של תושבי כפר שלם, של תושבי דהמש ואל עראקיב, ושל רבים אחרים אשר בתיהם נהרסו או נמצאים בסכנת הריסה. בימים אלה, בהם הגזענות מתחזקת וסימניה נראים בכל פינה, מול ממשלה שאינה עושה דבר כמעט נגד גילויי גזענות, פוגעת בזכויות אזרחיה ומנסה ללא הרף לנשל את אזרחיה הערבים מאדמותיהם, חשוב להשמיע קולות אחרים. המשמרת תתקיים בשעה 6 בערב, וההגעה במכוניות פרטיות. אנו נשתדל, במידת האפשר, לתאם בין בעלי מכוניות לזקוקים להסעה, אם תכתבו לכתובת amit.ramon@gmail.com
ביום שלישי הקרוב, ה-28 בדצמבר בשעה 6 בערב, נצטרף כולנו למשמרת מחאה נגד הריסת בתי משפחת אבו עיד ונגד הפקרתם על ידי כל הרשויות.
כואב וכועס. תודה שאת מביאה את הכאב והכעס.
טלי.
מאז שהתחלת להתעסק בעניין השולי הזה,
אני רוצה להגיד לך, ולא יודעת מה.
אני רוצה להגיד לך ונתקעות לי המילים בגרון,
כי אני לא באה להפגנה ולא עושה כלום,
אני מכירה את אברהים מקורס שלמדנו ביחד ושמעתי את הסיפור של לוד ממנו והתחרפנתי כבר אז מהטימטום והאטימות והנה עכשיו זה התפוצץ.
אבל אני יושבת כאן ורק מסתכלת עליך מרחוק,
ורק מעריצה אותך על הכוח שאת מגייסת בעצמך
כדי לא להפסיק לדבר את זה.
אז אני אגיד,
למרות שזה נשמע פתטי,
אני אגיד לך,
תודה.
היתי מבקש לדעת אם מלבד סיור ושיחה עם המשפחות שבתיהן נהרסו קיבלת מידע לא רק מהתושבים ומפעילים ערביים מקומיים אלא גם מהרשויות. האם בדקת היכן כן ניתן לקבל רישיון בניה? מנסיוני למדתי שהאמת במקרים אלו הרבה יותר מורכבת מהתיאור הפשטני. רובם המכריע של צווי ההריסה לא מבוצעים ואין זה נכון שאין למי שבנה אפשרויות אחרות אלא לעתים קרובות אפשרויות אלו אינן רצויות. כמו למשל מגורים בשכנות לחמולה עויינת וכיו"ב . התמונה העובדתית היא תמיד יותר מורכבת והצגה פשטנית בצירוף הטיה פוליטית מובהקת לא תסייע לאף אחד בהשג פתרונות.
אני בהחלט מודע שקיימות נבזויות לא מעטות בשטח התכנון והבניה -אחד התחומים בהם השימוש בחוק נעשה לקידום מדיניות מפלה או מושחתת או שתיהן כאחד ואוכל לתת לך כה וכמה דוגמאות ומי שמכיר את התחום יספק יותר.
מאידך,כאשר הדיווח על כך נעשה על ידי מי שממילא משוחד לחלוטין לצד אחד התוצאה היא אי אמון ולבסוף גם חוסר נכונות לשמוע. כך היה בעניין אל ערקיב כדוגמא מייצגת למקבצי הבניה הבלתי חוקית בנגב.כתבת על הנושא וגם אחרים וככול שלמדתי את העובדות הוברר לי שהצדק עם הרשויות.
כאשר את עוסקת במגזר הערבי את חיבת לדעת גם שכל היחס לתוכניות מתאר ואישורי בניה גם בישובים מוכרים לחלוטין שבהם אין כל כוונה לאסור בניה-ולהיפך – הוא יחס מזלזל. תוכניות מתאר ואישורי בניה זה משהו שהחוק של היהודים דורש- מי צריך את זה בכלל? למען האמת במשך דורות בנו ערים שלמות ובוודאי כפרים ללא תוכניות מתאר בכלל
אחת התביעות הראשונות שטיפלתי בהן כעו"ד מתחיל הייתה תביעה של אדריכל ממועצה מקומית של ישוב ערבי לשכר תכנון בית קברות ומבנה שנועד לשרתו. המועצה סירבה לשלם על התוכניות מאחר שטענה שהאדריכל לא נתן "פיקוח עליון" על הבניה. האדריכל טען שלא עשה זאת ולא חייב בכך כי ממילא הם בנו מבנה שלא על פי התוכניות שתכנן. לאחר וויכוח ארוך שהתקיים במשרדי המועצה פנה ראש המועצה לאדריכל באלו המילים
אדון אדריכל אנחנו צריכים את התוכניות שלך לקבל אישור בניה, לבנות אנחנו בונים איך אנחנו רוצים
המבנה נבנה כמובן בניגוד מוחלט להיתר הבניה וקיים עד היום
משה, זה הפוסט הראשון שלי בנושא שאתה בוחר להגיב לו, ולדעתי לא בכדי. דווקא כשהרחבתי את היריעה וניסיתי להצביע על ההקשר הרחב יותר של ההריסות האלה (מזכירה לך – הרס של בתים על כל תכולתם – לא סתם הריסה ) אתה מגיב, ורק על עניין החוקיות של הבנייה. העובדה שגני אביב בנויה גם היא שלא כחוק, והיא עומדת על תילה ומשגשגת, לא מפריעה לחוש הצדק שלך. אני לא מרגישה צורך להגיב על דבריך ולשוב ולהסביר דברים שמופיעים בפוסט עצמו. אולי פשוט תקרא אותו, והפעם באמת. וההערה שלך על אל-עראקיב היא מופת של אטימות והכחשה. מה אגיד לך, תגובות כאלה מחדדות את התחושה שאודי צודק.
נו, הוא אובייקטיבי, איך את מעיזה להרגיש. עוד לא אמרו לך שלא חוקי, להרגיש?
שזה רק אנושי?
ועל כן זניח?
אני, אובייקטיבית, מודה לך שאת קיימת במלוא מובן המלה.
עדרים מחליפים כיוון, לפי החלילן.
נכון, עדרי עכברים, כמו בסיפור.
כל חלילן בא יומו.
אנושית, אני מקווה שכזאת יקרה לפני שיגיעו עמו לים.
תודה לך טלי על הפוסט המרגש. תודה שיש לך את הכוח להלחם את המלחמה הזו!
לדעתי, רק לחץ בין לאומי ממדינות העולם ודעת הקהל העולמית יכול לסייע כי הבעיה אינה רק הממשלה הגזענית: זהו רוב רובו של העם מאז ומתמיד!
תודה מימי, מיכל, ליאור. ואלה לא כוחות – זה הכאב של התסכול וחוסר האונים.
הודעה על משמרת מחאה בלוד ביום שלישי הקרוב, למי שיכול להגיע:
Tuesday, December 28 · 3:30pm – 5:00pm
הועדה העממית בלוד ומשפ' אבו עיד קוראים להצטרף למשמרת המחאה כדי למחות על פשעי ההריסות וכדי למנוע את ההריסות הבאות.
שבוע שעבר, בשיא הסערה של יום שני, הסתערו מאות שוטרי יס"ם רעולי פנים וחמושים ברובים על שבעה בתים ליד שכונת ס.ח בלוד.
הם גירשו את הדיירים באלימות (מספר נערים ונשים הוכו, גור כלבים נורה למוות) והרסו את הבתים לגמרי.
הריהוט וכל החפצים היקרים לא הוצאו מהבתים.
הם קבורים תחת ההריסות.
שישים איש נותרו ליטרלית ללא כלום, קופאים בגשם ובברד.
כעת הם מתגוררים באוהלים במתחם, כאשר הסכנה של הריסת האוהלים על ידי המשטרה מרחפת כל הזמן באוויר.
בואו למחות נגד הפשע הזה!
אם יש לכם רכב פרטי שתוכלו להביא,
אנא צרו קשר עם יואב: [למס' טלפון אנא כתבו לי למייל. טלי]
כמו כן ניתן להגיע ברכבת לתחנת לוד ואנחנו נדאג לאיסוף.
עדכון חדש לגבי שעת המשמרת, שימו לב והפיצו למעוניינים:
משפחת אבו עיד והועדה העממית של לוד מזמינות למשמרת מחאה נגד הריסות הבתים בלוד, שתתקיים ביום שלישי הקרוב, ה-28/12, בשעה 6 בערב, בצומת הרחובות הלן קלר והמסגר בלוד. המשמרת תתקיים בשעה 6 בערב.
בואו והצטרפו למחאתם של בני משפחת אבו עיד, של תושבי לוד האחרים, של תושבי כפר שלם, של תושבי דהמש ואל עראקיב, ושל רבים אחרים אשר בתיהם נהרסו או נמצאים בסכנת הריסה.
בימים אלה, בהם הגזענות מתחזקת וסימניה נראים בכל פינה, מול ממשלה שאינה עושה דבר כמעט נגד גילויי גזענות, פוגעת בזכויות אזרחיה ומנסה ללא הרף לנשל את אזרחיה הערבים מאדמותיהם, חשוב להשמיע קולות אחרים.
המשמרת תתקיים בשעה 6 בערב, וההגעה במכוניות פרטיות. אנו נשתדל, במידת האפשר, לתאם בין בעלי מכוניות לזקוקים להסעה, אם תכתבו לכתובת amit.ramon@gmail.com
ביום שלישי הקרוב, ה-28 בדצמבר בשעה 6 בערב, נצטרף כולנו למשמרת מחאה נגד הריסת בתי משפחת אבו עיד ונגד הפקרתם על ידי כל הרשויות.
אני רוצה להגיב כרגע לסייפא של הפוסט (אחר כך אחזור לטענות של משה גולדבלט וכל סיפור ההריסה)
בהמשך לידיעה ,"המפתיעה" שמניתוח נתוני המשטרה" עצמם "עולה כי להאשמות הנשמעות בדיון הציבורי שמתקיים בנושא בדבר הפשיעה הגוברת בעקבות הגידול באוכלוסיית המסתננים ומבקשי המקלט בישראל אין בסיס עובדתי" וכי "שכיחות העבריינות באוכלוסייה זו נמוכה משכיחותה בקרב האוכלוסייה הכללית באופן ניכר"
רק אתמול (או שלשום) שוב חזרה ההסתה כשדודי כהן עצמו סתר את הנתונים של המשטרה שלו עצמו, כשישר קו עם ההפגנה הגזענית בשכונת שפירא ולפי ווי-נט:
"רב-ניצב דודי כהן מוטרד ממספרם ההולך וגדל של המסתננים. "אני מודאג מאלימות, עבירות רכוש וסמים ובעיקר פשעים חמורים כגון רצח ואונס",
מה שמוכיח שוב שההסתה בארץ הזאת נגד ערבים, מיעוטים וכו' היא בעצם מדיניות ממשלתית ומימסדית ברורה (ולא נזכיר כרגע את אלי ישי ואת ההסתה הבלתי פוסקת שלו)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4002949,00.html
ועכשיו למשה גולדבלט ולשאלות בעניין רשיוניות בנייה וכו', והרשני לצטט את הבהרותיו של עו"ד עדי בן יעקב (שלא חשוד בשמאלנות יתר), והוא בא כוחם של העותרים שבית המשפט דחה שוב ושוב את עתירתם עד שנתן את האישור להרוס את הבתים (הטקסט בא כתגובה לאי דיוקים בפוסט "הורסים בסערה" שהיה הראשון בכל הרשת והעיתונות הישראלית שהעלה את הסיפור הזה: http://2nd-ops.com/editors/?p=5544)
ולדברי עו"ד בן יעקב:
2. צוי הפינוי היו לא בגין בניה בלתי חוקית אלא בגלל "פלישה" למקרקעין של אחר. מנהל מקרקעי ישראל פעל כשם שפועל כל אזרח שמישהו פולש לביתו או לשדהו. וביקש צו סילוק יד מהמקרקעין קיבל אותו ונהג כפי שנוהג כל אזרח . בלשון המשפטנים זה נקרא הדין האישי. הבעיה היא שהמנהל אמור לנהוג גם על פי נורמות אחרות ולא רק על פי דיני הקניין האישי. בקיצור? המנהל ומנהליו נהג כספסר מקרקעין ולא כרשות מנהלית של המדינה.
3. חשוב לציין ומבלי להכנס לפרטים המשפחות הללו ובעצם חלק גדול מאוכלוסית הבדואים בלוד רמלה לא הגיעו לשם במקרה אלא כחלק ממדיניות של הממשלה בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים . רק לא דאגו לעגן את הזכויות האישיות שלהם במקרקעין. בניגוד למה שאנשים חושבים בלוד ישנה אוכלוסיה של כ3000 משפחות בערך 18000 איש שגרים שם.
4. למרות שהמדינה היא שהעבירה אותם לשם לא דאגו לזכויות שלהם. כלומר כמו שליובה שפך את עולי קוצ’ין מהמשאית בנבטים בכוח אבל דאג לרשום את המשקים על שמם. פה שפכו אותם כאן אבל לא דאגו לרשום את המקרקעין על שמם. האם זה במקרה בכוונה או בטעות? אין לי מושג.
5. למפונים במקרה הזה לא היו אלטרנטיבות לגור בלוד בצורה חוקית. הם פנו ובצורה מסודרת למנהל כשנבנתה שכונת גני אביב בשכנות בשנת ה90 וביקשו לרכוש שם דירות וקיבלו תשובה שבדואים לא יגורו שם. אם היה להם אז יעוץ משפטי יכול להיות שהיו מגישים בג"צ כמו קעדן (שגם הוא כידוע עדין לא גר בחריש)
7. לא נדרש שום פינוי בכוח. בוודאי לא מצדם של מרשי שהם הדירים בבתים שנהרסו. הדבר הובהר בכתובים פעם אחר פעם. הרצון של המנהל לבצע פינוי רועם ורועש מהסוג שנעשה אתמול קשור לכך שהם רצו לעשות למען יראו ויראו. הפינוי האלים הזה היה מיותר לחלוטין מדובר באנשים שומרי חוק שהודיעו גם דרכי וגם ישירות למשטרה כי הם לא יתנגדו לפינוי בכוח ואכן הם לא התנגדו לפינוי בכוח. האקסטראוגאנדה הכוחנית שהתרחשה אתמול נעשתה מטעמים של הפחדת שאר התושבים באזור. ואינה קשורה למרשי.
8. היו אלטרנטיבות ברורות ואפילו יותר זולות לפינוי הזה והמנהל והמדינה בכוונה בחרו באופציה של הפינוי האלים.
6. יש בידי מרשי הוכחות מוצקות לכך שהמדינה סרבה לעגן זכויות בקרקע שלהם ושל אחרים למרות שהיו זכאים לכך.
זוהיר אנדראוס, עוד ב2008: "נגמרו התירוצים. על הערבים הפלסטינים בישראל לדרוש חסות בינלאומית לפני שיהיה מאוחר. הפוגרום הבא יגיע גם יגיע לצערי הרב, והרשויות אינן מסוגלות ואינן מעוניינות למנוע אותו".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3607590,00.html
אני פונה אל כל הבלוגרים, אל כל הקוראים והכותבים. נגמרו התירוצים. יש להמשיך את פועלו ההסברתי של סמי שלום שטרית (שטרית עצמו מנמק את הסיבות לכך) ולא לעסוק בעוול זה או אחר של הציונות:
"אין תקנה לרוע כזה כפי שלא היה תיקון למשטר הנאצי, אפילו עוד בשלב שלפני הגיטאות ותאי הגזים, אלא החלפה מלאה ושלמה. לא מדובר בהחלפת הישראלים, אלא בהחלפת המשטר, החלפת הראש המתולע הזה. לישראלים יש שתי ברירות: האחת היא להמתין עד ש"יהיה בסדר", אם על-ידי משיח שיבוא או שיחזור, או שהכל יתמוטט יום אחד על ראשם ובאמת שכבר "יהיה בסדר". האפשרות האחרת היא לשלול בעצמם מהמשטר הזה את זכות הקיום המוסרית ולהציג לו חלופה שיש בה עתיד ולא רק הווה מורט עצבים ללא סוף. אחרת לצדק יש דרכים נסתרות להופיע פתאום מעצמו, ולא יעזרו אז כל הצלפים השאננים והחיילים המשועשעים. אף אחד לא יינקה".
מתוך: "פירות המוות של היהודי החדש – המשטר הציוני איבד את זכותו המוסרית להתקיים " (2004)
http://notes.co.il/sami/6899.asp
תגובתו של עורך הדין(!) גולדבלט משה רק מחזקת את טענותיו של אנדראוס: "כאשר הדיווח על כך נעשה על ידי מי שממילא משוחד לחלוטין לצד אחד התוצאה היא אי אמון ולבסוף גם חוסר נכונות לשמוע". זאת מהותה של הציונות. להצדיק את כל עוולותיה ע"י אסמכתאות מחוקי הריבון הישראלי. מומלץ לגולדבלט ולאחרים לקרוא בעניין זה, בדיוק בעניין זה, את תגובתו של עדי אופיר להרצאתה של רות גביזון במאמרו "על זמן ומרחב במצב החירום" וכן את התייחסותו של יהודה שנהב לוויכוח (כך מכנה זאת שנהב עצמו) בין שני אלה במאמרו: "האימפריה ומצב החירום".
מתוכו : "עמדה זו אינה מבטלת את הפרשנות של אופיר למצב האלימות בשטחים, אלא מבקשת לעמוד דווקא על האלמנטים המשטריים המשותפים המכוננים את המרחב מן הים עד הירדן. […]
אני מבקש להציע שיש לעמוד על המשותף בין כיבוש 48 לבין כיבוש 67, ולא רק על השונה ביניהם. יש להתמודד עם השאלה באיזו מידה הכיבוש הישראלי בשנת 67הוא החריג של מה שמכונה "הדמוקרטיה הישראלית", ובאיזו מידה הוא דווקא ההיפך מחריג: עצם מעצמיה. (עמ' 69).
שני המאמרים וכן מאמרה של גביזון מופיעים בקובץ ההרצאות "לפנים משורת הדין: היחיד ומצב החירום", סמינר ון ליר 2006, מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד 2009.
משום מה [ואולי זה אופייני] לא קראתם את מה שכתבתי על הרס הבתים בלוד. כתבתי שחסרה לי התמונה הועבדית כולה כולל כל הגרסאות. אמנם את ואסתי סבורות שאסתפק לצורך חיווי דעה במקורות שאתן מספקות לי אבל אני ברשותכן אהיה זהיר יותר – כן צר לי אבל אני בהחלט חושד בהטיה שנובעת ממניעים אידיאולוגיים ודעה קדומה.
באשר לקביעה העקרונית שתחת חסות דיני התכנון והבניה [ודינים נוספים] נעשות פעולות נבזיות, אכיפה סלקטיבית, שימוש בכוח התכנון באופן מפלה ועוד-נדמה לי שכתבתי זאת במפורש בתגובה הראשונית ולא אהיה מופתע אם זה גם הסיפור בלוד-אני זקוק פשוט לכל העובדות.
בניגוד לכן אני לא תופס צד ומחליט מראש אלא מעדיף לבחון כל מקרה וכל פרשה לגופה. כשתרגישי טלילה שאת יכולה להעביר אלי את כל מקורות האינפורמציה והטיעונים ואשתכנע שאכן נעשתה נבזות אהיה הראשון לכתוב על כך.
האשר לאל עראקיב-שוב בדקתי ואני גם מודע קצת יותר לתמונה הכוללת ושוב את טועה והרשויות צודקות אבל לא נראה לי שיש סיכוי לשכנע.זה לא נוגע לבעיה הכללית של יישובי הבדואים שדורשת פתרון הוגן.לא הגבתי על הפרסומים בנושא זה כי כשזה היה חם לא היו לי די נתונים . לאחר מכן קראתי קצת יותר בנושא.
אחת הבעיות הקשות שנובעות מהעובדה שעל ארגוני הזכויות השתלטו פעילי שמאל רדיקאליים היא שאנשי האמצע הרגילים,כמוני,שחשובות להן זכויות האזרח של המיעוט הערבי [לא זכויות לאומיות] מושכים ידיהם מהעניין בגלל השתלטות השיח האנטי ציוני על הנושא-ההפסד הוא לא שלך אלא של אלו הנזקקים להגנה טובה יותר מזו שאת יכולה לספק.
"כשתרגישי טלילה שאת יכולה להעביר אלי את כל מקורות האינפורמציה והטיעונים"… זה באמת מקסים 🙂 זה פוסט, כמו כל הבלוג הזה, מזווית הראייה הפרטית שלי, על דברים שראיתי וחוויתי, לא רק שאיני מתיימרת לאובייקטיביות אני מדגישה את העמדה ואת נקודת המבט האישית שלי. כל מי שנוהג אחרת בכתיבתו חוטא לאמת. זה לא דיון בכנסת או עבודת סמינר, החומרים נגישים לשנינו באותה מידה, אני לא אמורה להגיש או לתווך לך שום דבר, זה אמור להיות אינטרס שלך בדיוק כמו שלי להתוודע אל המציאות גם מצדה האחר, לא רק זה הרשמי והמכובס. העובדה שזה לא אינטרס שלך ושאתה מחפש בנרות תירוצים הולכים ומקלישים לצידוק האוטומטי שאתה נותן למערכת מצערת אותי, אבל אני לא באמת יודעת מה אתה רוצה ממני. אם העובדות שכבר צוינו כאן לעיל חזור וציין אינן משכנעות אותך שנעשה כאן מעשה נבלה מיותר וחמור אשריך וטוב לך. לי ממש לא טוב, ועל זה כתבתי. אם אתה רוצה תחקיר מקיף יותר כדי לגבש לעצמך דעה אתה מוזמן לצאת לשטח ולדוג ממצאים אופטימיים יותר. בהצלחה.
"…להעביר אלי את כל מקורות האינפורמציה והטיעונים ואשתכנע שאכן נעשתה נבזות…"
צר לי כי לא השתכנעת עדיין שאכן נעשתה נבזות. צר לי אף יותר כי אנשי ה"אמצע" הרגילים, כמוך, שחשובות להן זכויות האזרח של המיעוט הערבי [לא זכויות לאומיות] מושכים ידיהם מהעניין בגלל השתלטות השיח האנטי ציוני על הנושא. [הערת אגב – זכויות לאומיות הן חלק מזכויות אזרח, אך זה לא הנושא]. אך מי יודע? אולי דווקא ממך תבוא הישועה.
מחלוקת קשה יש ביני ובין רבים מהשמאל אותו אתה מכנה המחנה האנטי ציוני ואני מכנה אותו אנשי מחנה 'ציונים ואנטי ציונים מסרבים להיות אויבים' לגבי שיתוף הפעולה עם ציונים במאבקים שונים. אני טוען כי אין לשתף פעולה עם שום ציוני בשום מאבק כלשהו, ואלה טוענים כי המטרה מקדשת את המשתתפים. והנה אני מוצא שותף לדעתי. אתה! אדרבא, טוב שכך. כמוני כמוך, אני מדיר רגליי מפעולות משותפות עם סמי-ציונים אך ורק בגלל השתלטות המחנה הסמי-ציוני על המאבקים. עקב שיטת ההפרד ומשול שנוקט בה הריבון הציוני אני נאלץ להסכים להערכתך: "ההפסד הוא לא שלך אלא של אלו הנזקקים להגנה טובה יותר מזו שאת יכולה לספק". זהו אמנם חלק מהתופת הציוני, אך כשאנשים נשארים ללא קורת גג (באמת עדיין לא השתכנעת כי נעשה מעשה נבלה?) יש צורך גם באנשים מסוגך.
מדוע לא יתאספו להם אנשי האמצע הרגילים, כמוך, אלה שחשובות להם זכויות האזרח (הבדואים לא נאבקים למען זכויות לאומיות – תנוח דעתך, גם לא האזרחים שהמשטר הציוני הרס השבוע את ביתם כחלק מפרוייקט מדינה יהודית ודמוקרטית, פרוייקט שהחל ב48 ויסתיים רק כאשר הריבון הציוני יוכרז כלא לגיטימי ע"י אומות העולם) ויפעלו למען זכויות האזרח ע"פ מיטב הבנתם, תוך כדי הצהרה כי אינם מוכנים לשתף פעולה עם אנטי ציונים מוצהרים וכי לא יתרמו ממרצם ומזמנם למען מאבק לזכויות לאומיות? נראה לי כי שנינו נצא נשכרים מהפרדה זו, וייתכן כי גם הפלסטינים אזרחי המדינה הציונית (כלומר ערביי ישראל לשיטתך) יוכלו לעשות את הלילה תחת קורת גג.
"בניגוד לכן אני לא תופס צד ומחליט מראש אלא מעדיף לבחון כל מקרה וכל פרשה לגופה".
תרשה לי לצטט עוד קטע, הפעם מתגובתו של עדי אופיר לרות גביזון:
"ולטר בנימין אומר שמצב החירום הלא ממשי הוא המצב שבו היוצא מן הכלל הפך לכלל, וההשעייה של החוק איבדה את זמניותה. […] נוכח המצב הזה אין טעם לחלום על חזרה למצב החוקי הנורמלי, אלא יש להתכונן למצב החירום הממשי. זה מצב שבו החוק אינו מושעה – הוא נעלם לגמרי. ההיעדר המוחלט של החוק פירושו קריסה מוחלטת של ההבדל בין אלימות חוקית לאלימות לא חוקית, ובין אלימות המכוננת חוק לאלימות המשמרת אותו. במצב כזה הכל יכול לקרות: גם הנורא מכל מצד אחד וגם הגאולה מצד אחר. [ציטוט של אופיר מתוך "על מושג ההיסטוריה" של ולטר בנימין].
רות גביזון אינה מחכה למשיח כפי שבנימין מחכה לו, וגם אינה עוסקת בתהליך שהביא לידי הפיכת היוצא מן הכלל לכלל. היא מבקשת לחשוב על המצב בישראל בזיקה לויכוח המשפטי בארצות הברית. בעבורה, וושינגטון, הרווארד או ייל חשובים לצורך העניין הזה יותר מעזה או משכם". (שם, עמ' 55)
אך כמו ששנהב הראה במאמרו ואח"כ גם בספרו, יש"ע זה כאן. אין להתפלא כי כשם שגביזון חיפשה צידוקים להגביל את דבריה לישראל שבתוך הקו הירוק, ולהבדיל (כאן אין ביקורת), כשם שאסתי סגל מסתמכת בטיעוניה על דבריו של עו"ד עדי בן יעקב, כך אתה מעדיף לבחון כל מקרה וכל פרשה לגופה. אני משתתף בצערך בדבר חשדותיך (הסבירים בהחלט יש לאמר) בהטיה שנובעת ממניעים אידיאולוגיים ודעה קדומה. אני באותה מידה של סבירות חושד שמעשה הנבלה שנעשה הינו ממניעים ציוניים מובהקים, ושמטרתך המוצהרת היא לטשטש את המדיניות הרשמית של המדינה הציונית החל מיום היווסדה ואת האידאולוגיה הציונית כולה. שיתוף פעולה עם עו"ד בן יעקב משרת מטרה זו, אך כפי שציינת בצדק רב, ייתכן כי חסרי הבית נזקקים להגנה טובה יותר מזו שטלי לטוביצקי יכולה לספק. הסכמתי איתך בעניין זה מלמדת כי לא רק נבזות נעשתה כאן, אלא נבזות לצלילי מוסיקה קלאסית: האילוץ שאתה מאלץ את הפליטים, פליטי דצמבר 2010, לבוא ולבקש מהתליין את הצדק.
[…] גירסה פחות מהוקצעת בצידו האחר של, איך נקרא לזה? האתר? המתחם? השכונה-לשעבר? מחנה הפליטים אבו עיד, בלב מדינת ישראל. […]
חוששתני שלא טרחת לקרוא את התגובה שלי ואת כל הסעיפים המופיעים בה. אותם סעיפים שעונים בדיוק על שאלותייך.
הערות נוספות שירגיזו אתכם
בפוסט אליו הפנתה אסתי סגל נאמר על אחד הפעילים שהוא "עמד חוצץ בין כידוני הרובים של משמר הגבול" למפונים הגם שצוין שהפינוי לא היה אלים כלל,לא נעשה שימוש בנשק וגם לא איום בכך ולמעט העובדה שבישראל חיילים וגם שוטרים הולכים עם נשק כל הדרמה הזו היא דוגמה לדמגוגיה מובהקת ותיאור מסולף על פניו שכל כך מפריע לי וגורם לי להתייחס באי אמון מוחלט לנאמר
עיקר שכחתי כמעט מאז שנות החמישים לא מריכיבם כידונים על רובים בישראל למעט במסדרי זיכרון ביום העצמאות אבל הביטוי "כידוני הרובים " נשמע כל כך טוב למה לקלקל?
אם עו"ד בן יעקב ייצג את המשפחות אזי, ללא קשר לדיעותיו, הוא אינו מקור אויבקטיבי -גם אני לא טוען להיותי אוביקטיבי כשאני מייצג צד להליך משפטי-משום מה שכחה אסתי סגל עובדה זאת..
אבל ציטוט דבריו של עו"ד בן יעקב ממחיש את החומרה במעשי המפנים. הם בנו באופן בלתי חוקי [המנהל הבעלים לא אישר בניה] על קרקע שלא שייכת להם. כלומר הם עברו פעמיים על החוק-בשל כך אני מבין הם ראויים להגנה מיוחדת . אני מזכיר כי העובדה שיש מגרש בבעלותך אינה מקנה לך זכויות בניה כפי שיודעים כל אלו התקועים שני עם קרקע חקלאית
אני לא שמעתי על כל שיש להציע דיור חלוף למי שבנה בית ללא רישיון על מקרקעים שלא שייכים לו-אולי תאירו את עיניי היכן זכות כזו קיימת?
ועדיין היעדר זכויות חוקיות אין משמעו שחייבים לפעול תמיד באגרסיביות אולם כאן לא שמעתי דבר על מאמצים לפנות קודם,על התראות שניתנו אם ניתנו ועוד
ולבסוף הערה לטלילה-בחני את הפוסט שלך וראי כמה הקדשת למפונים ולהרס וכמה ממנו היה פשוט פוליטי כללי המשקף את עמדותייך הלא אוהדות למדינת ישראל ואופייה-מכאן את יכולה להבין מדוע לצערי לא ניפגש בהפגנה-אולי בהזדמנות אחרת.
באשר להפניה למאמרו של זוהיר אנדראוס-גילוי נאות בן דודו של זוהיר הוא שותפי [הפלא ופלא-איך זה שלזולל ערבים יש שותף ערבי?] ולכן קוראים למשרדי גולדבלט, שטרס, אנדראוס [שטרס הוא שותפי וחביר המנוח בני שטרס ז"ל] ועל דיעותיו של זוהיר אנדראוס אני מעדיף להגיב בפורום אחר-אעיר רק שאם הוא מבקש הגנה בינלאומית מוטב שיבקש אותה תחילה למיעוט הנוצרי בקרב הרוב המוסלמי ביישובי המיעוטים-הוא יודע על מה אני מדבר
כאמור… זה הפוסט השלישי המוקדש לנושא. בפוסט הראשון היו התייחסויות למאבקים המשפטיים שאנשים אלה מנהלים כבר שנים על הזכות לגור בבתיהם, על הקנסות שכבר שילמו ועל ההבטחות הכוזבות לקרקע חלופית, להסדר ולדחיית ההריסה. אני מבינה שאתה מנהל מלחמת התשה 🙂 זה אכן מתיש לחזור ולחזור על עצמי, נראה לי שאחדל מזה כעת. אין לי שום בעיה עם העובדה שלא הצלחתי לערער את אמונך המוצק בצדקתך. לא נראה לי האמת שמישהו יכול לערער אותו, יש לך כזה מנגנון מופלא של שמיעה סלקטיבית.
קראתי את הפוסטים הקודמים ולא במקרה נמנעתי מלהגיב מלהגיב-כפי שהבהרתי הדרך שבה הוצגו התדברים הקשתה מאד לברר את העובדות המוצקות וכן אי היכולת להפריד בין העובדות הפיזיות,המשפטיות [שמוצגות באופן מגמתי ] ואי הצגת כל התמונה ההסטורית הותכנונית מונעות ממני גם היום לקבוע דעה ביחס לאירוע המסוים הזה. גם מהטקסטים המגמתיים עמוסי המחאות הצלחתי להבין ש..
א. מדובר בבניה בלתי חוקית -אין ויכוח על כך
ב. מדובר בבניה בלתי חוקית על קרקע שאינה בבעלות הבונים
ג. נתנו התראות רבות ואף הוטלו קנסות בעבר
מה שלא הצלחתי להבין הוא :
א. האם הוצעו פתרונות בעבר מהם וכיצד התקבלו?
ב. מה מציעים אלו המוחים נגד הפינוי וההריסה-האם הציגו תוכנית קונקרטית? האם התוכנית היתה מקובלת על התושבים? מהי התוכנית שהוצעה? האם התושבים הציעו תוכנית חלופית?
ג. האם ניתנו התחייבויות או הבטחות בעבר ביחס לקרקע שעליה הוקמו הבתים?
ד. מתי לדעת המוחים מותר להרוס בכלל בתים שנבנו ללא היתר ?
ה. כמה נזקקי דיור ערביים יש בלוד.. מה מציעה תוכנית המתאר עבורם? האם נעשו פניות להקמת שכונה ערבית נוספת בלוד עבור תושבי העיר הערביים
ו. האם ארגוני זכויות אדם במגזר המיעוטים פעלו לשם הכנת תוכנית מתאר לשכונות ערביות ? האם הוצגו הצעות קונקרטיות? אם כן מה הייתה התגובה?
ז. האם היה קשר חוקי או זיקה דומה בין התושבים לשטחים עלהים הקימו את המבנים? האם היו ברי רשות בשטחים אלו בעבר?
ח. מה היה המודל לפיתרון במקרים דומים בעבר? האם ניתן להוכיח שקיימים נהגים שלא כובדו במקרה זה?
במקום להתרגז עלי-מה שמותר ואולי גם רצוי-כדאי לענות על שאלות באמת קונקרטיות שהתשובה עליהן חיונית לבחינת הנושא
שבוע טוב
לכל השאלות הללו ולכמה נוספות אני
אז אני אחזור ואגיד שוב
לא דיברתי על כידונים השתמשתי במטאפורה של רובים מכוונים. לפי העדות של כל מי שהיה בשטח, למרות שהתושבים לא התנגדו הזרימו לשם כאלף שוטרים מתוך רצון לייצר פרובוקציה ופינוי בכוח.
הלאה – מדינת ישראל חתומה על אמנה בינלאומית שאומרת שהיא מחוייבת לאזרחיה למגורים ובטחון, והיה והיא מפקיעה/ הורסת / לוקחת מגורים של אזרחים היא חייבת לתת להםמגורים חליפיים בהסכמה שלהם.
ואת החוק הזה המדינה הזו באופן שיטתי מפירה. לא רק כאן, גם באל ערקיב וגם בשכונת התקווה בזמנו ובכפר שלם. רק שהפעם אנחנו מדברים על לוד.
הלאה – תושבי רחוב הלן קלר ביקשו לרכוש דירות בגני אביב – סירבו לבקשתם בשל עוון היותם בדואים יענו לא יהודים טהורי גזע.
ונכון, עו"ד בן יעקב הוא צד בעניין, אבל הוא גם מחוייב לכתוב עובדות אמת. מי כמוך יודע.
נו אסתי באמת-אני לא נוהג לסלף ציטוטים
מנכ"ל אמנסטי אינטרנשיונל ישראל, איתי אפשטיין, שהגיע לשכונה היה עד להריסות הבתים. הוא מעיד על פינוי ללא אלימות אבל גם על כך שהוא עצמו עמד חוצץ בין כידוני הרובים של שוטרי מג"ב לבין התושבים שעמדו בגשם השוטף
את הכידונים לא אני המצאתי
מאחר ויש לי ניסיון בתחקירים מסוג זה ובבדיקת טענות תרשי לי לפקפק גם ביתר. ישנם בלוד כמעט 20,000 ערבים האם באמת לא נמצאו דירות ל60 בני משפחת אבו עיד.
התמיהות שלי בכלל אינן רק בכיוון זה- תמוהה בעיניי היות הקרקע בגדר קרקע חקלאית כאשר ליד נראים בברור שיכונים. מפה של השטח הייתה עוזרת הרבה יותר.
תמיהה נוספת מדוע משתלבת המחאה על ההריסה עם הכוונה הרצויה אד להביא אוכלוסייה חזק יותר לעיר האומללה הזאת לוד -זה בדיוק מה שלוד צריכה
בקיצור הייתי שמח לקבל תשובות קונקרטיות מצד שבאמת בחן את הנושא לכל הבטיו -זה לא יתאפשר כאן אבל אמשיך לעקוב
טלי יקרה,
תודה על המשך הכתיבה. את כאבי הבעתי כבר בפוסט הקודם. אנו נמצאים בשעה קשה ותחת ממשלה המגייסת את הבחירה הדמוקרטית לקידום וחיזוק האינטרס היהודי-ציוני לבדו, על חשבונן של אוכלוסיות אזרחיות אחרות, החיות בתוכנו. ישנו מנגנון שלם של יועצים פרלמנטרים הנמצאים בכנסת כיום המקדמים אג'נדות של מועצת יש"ע (נאמנות=אזרחות, בניה בהתנחלויות, רדיפת ארגוני שמאל וכיו"ב). הנה אפילו מהדורות החדשות הודיעו בשבוע שעבר על בניה חדשה במיטב ההתנחלויות (בשעה שהורסים בתים של תושביה הותיקים של לוד).
לדין ודברים המשפטי כביכול המתנהל כאן לא אכנס ברשותך, לצערי תמיד יימצאו דרכים וטיעונים פרוצדורליים/ות כדי להצדיק כל עוול ועוון. איני חושב שזה לב העניין כאן, לכל אדם בר-לב. איני רואה את מדינת ישראל ממהרת להרוס בניה בלתי חוקית יהודית באיזורים מסויימים (שאגב אינה בשטחה הריבוני של מדינת ישראל), כאשר מדובר במתיישבים יהודים, וגם שם כמדומני לא ממש מוגשות תכניות הרחבה מאושרות תדיר, וזוכות לאישור הריבון (הכנסת, הממשלה), אלא אם כן הריבון הפך להיות "מועצת יש"ע".
טלי,יישר כח על הפוסט.
ראי את הסיפור של דהמש.מקום הקרוב מאוד לבתים ההרוסים.דהמש הוא יישוב חקלאי,שאינו מקבל אישורים לבנייה.התירוץ הוא :היישוב חקלאי.אבל יישובים חקלאיים יהודים סביבו כן קיבלו אישור לשדרג את האדמות שבבעלותם (הן אדמות טאבו הרשומות על שמם) מאדמות חקלאיות,לאדמות המותרות בבנייה למגורים.תושבי היישוב מעוניינים לשלם מיסים,וכפי שאמר לי יו"ר ועד הכפר מר איסמעיל עראפת,הוא יעשה הסטוריה תקדימית .הוא מעוניין לקחת את המועצה ,ואת עיריית רמלה ולוד לבית משפט ,ולדרוש מהם לקבל מיסים ממנו.
הוא מעוניין לשלם מיסים,אבל אף אחד אינו מעוניין לקבל אותם.
http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/137/732.html
ציטוט:"מאחר שהמועצה האזורית לא מכירה בקיום שלנו, אנחנו לא מקבלים שום שירותים מוניציפאליים", מסביר ערפאת, "אין לנו תשתיות. אין איסוף אשפה. דהמש טובעת בהררי זבל. אין לנו תאורת רחוב, וכששוקעת השמש אנחנו נכנסים לחושך מוחלט. אין לנו מערכת ניקוז ואין שטחים ירוקים. אין לנו גני ילדים או פינות משחקים. אין לנו פה כלום".
אתם משלמים ארנונה?
"יש פה שני בתים בכפר שמשלמים ארנונה וזהו", אומר ערפאת, "ישר חושבים: הנה הערבים האלו מנסים להתחמק מהחובות שלהם, אבל האמת היא שאנחנו אלו שנלחמים כדי לשלם את המסים. העירייה לא מוכנה לגבות מאיתנו ארנונה כי היא לא מכירה בזכות שלנו לגור כאן. ברגע שאין גבייה, אין לנו שירותי רווחה ובריאות. אנחנו נמצאים באמצע תהליך של תביעת המועצה שתגבה מאיתנו מסים".
זה לא קצת אבסורד שאתם מתעקשים לשלם מיסים?
"תמיד טוענים שהאוכלוסייה הערבית רוצה לחיות בהפקר. לצפצף על החוק ולהתנהל בצורה בזויה. זה כל כך לא נכון ופוגע. לי יותר קל ונוח לקבל היתר בנייה ולשלם את המסים כמו כל אזרח ישראלי.
"כשאני משלם מסים, אני מקבל תשתיות ומקבל זכויות. כשאני בונה ללא היתר, אני לא ישן בלילות. אני כל לילה שוכב במיטה עם עיניים פקוחות, מחכה לשמוע את רעש הדחפורים והאנשים שמעוניינים להרוס לי את הבית. אני מקבל קנסות וחושב מתי יבואו לעצור אותי ואת משפחתי".
תודה אזרח. ציטוטים מאלפים (על דהמש אני מפנה לפוסט המעולה כתמיד של עידן לנדו. מקיף ויסודי).
שועי,ישראל היא דמוקרטיה אתנית.
http://194.90.130.106/video/8_27/
מושב שישי
האם תיתכן דמוקרטיה אתנית?
יו"ר המושב: ד"ר מור אלטשולר, חוקרת בתחום מחשבת ישראל ופובליציסטית
פרופ' סמי סמוחה, אוניברסיטת חיפה
ישראל כדמוקרטיה אתנית: ייחוד ומענה לביקורת
פרופ' יואב פלד, אוניברסיטת תל-אביב
דמוקרטיה אתנית בישראל וברפובליקה הפולנית השנייה (1918-1939): מבט השוואתי
ד"ר יוסף ג'בארין, מנהל "דיראסאת" – מרכז ערבי למשפט ומדיניות ואוניברסיטת חיפה
בין דמוקרטיה אתנית לדמוקרטיה דו-אתנית: הצעה חדשה לסדר
מר ג'עפר פרח, מרכז מוסאווה
זכויות פרט וזכויות קולקטיביות כדרך להסכם אזרחי
דאבל קליק על : פרופ' סמי סמוחה, אוניברסיטת חיפה
ישראל כדמוקרטיה אתנית: ייחוד ומענה לביקורת
והוידאו עולה בצד שמאל העליון של הדף.
הי אזרח,
אני איש של שיוויון, פלורליזם, וזכויות אדם. והמחשבה על הפרדת דת מן המדינה ומתן אוטונומיה דתית כחוק לבני הקבוצות הדתיות הפועלות בחברה אינה זרה לי.
ראה: אתיקה, ד', 37-36. אלו משפטים הקרובים מאוד ללבי.
מן הבחינה הזאת אלו גם הערכים המנחים את יהדותי.
מכתב של 70 רבנים על איסור השכרת/מכירת דירות לערבים, הפגנות נגד ערבים, גירוש אוכלוסיות ותיקות מבתיהן הם דברים המזעזעים את ישותי.
ראשית כאדם, שנית כיהודי, שאינו רואה כל ניגוד בין יהדותו ובין חיים שוויוניים עם שאינם יהודים.
שועי,מרגיש כמוך ,ואף פועל בשטח למען המטרות הטובות והנכונות.
בדיוק כמוך שועי. זה מזעזע אותי כאדם ואחר כך כיהודיה (ובעצם זה אותו הדבר, כי מבחינתי להיות יהודיה זה קודם כל להיות בן אדם)
אזרח, אסתי,
כתבתי לטלי על רשימתהּ הקודמת שאחד הדברים המדאיגים אותי ביותר היא הדה-לגיטימציה שהולכת ופושה בשדירות רחבות של הציבור הישראלי סביב ערכים כדו-קיום, שיוויון אזרחי, נסיגה מן השטחים בהסכם. בממשלה המכהנת נוצרה ברית בין ניאו-ליברליים-כלכליים קיצוניים, ובין המתנחלים– אלו מעוניינים באוכלוסיה הערבית, אם בכלל, ככח עבודה זול וכעובדי הסעדה, ואלו מעוניינים בה, אם בכלל, כגרים-תושבים, הצריכים להודות כל ימיהם ליהודים המניחים להם לחיות בצידם באי שיוויון ואפליה הניכרים לכל עין, להעלות להם מיסים ולהודות לאל על שלא מתייחסים אליהם באופן בו אנו מתייחסים לתושבי עזה.
במציאות כזאת, מעט מאוד חשים (אם בכלל) כאשר מחריבים את חייהם של מעוטי-הכנסה-ערביים (מיעוט אזרחי) בעיירת פיתוח במרכז הארץ.
כל כך נכון וכל כך מחריד שועי.
הפער בין הפנים המחייכות שלך בתמונה בראש הפוסט ובין המילים המיואשות והכואבות שבאות אחריו (בלי להיכנס לדיון הקטנטן שלנו משבוע שעבר) הופך את כל חווית הקריאה למצמררת יותר.